הדוניזם ועצלנות בסיסית

סרט מצויר

2010-09-21T20:06:00.004+02:00

תיירי גואטה הוא מסוג האנשים המעצבנים האלה שמצלמים בוידאו כל פרט קטן בחיים שלהם, למזלו לאחר כמה עשרות שנים של צילומים הוא מגלה שבן דודו הוא אמן הרחוב הידוע כ-"ספייס אינוויידר" שתלה פסיפסים קטנים של חייזרים מהמשחק ברחבי העולם. גואטה החליט שמצא את ייעודו והוא לתעד את סצינת הגרפיטי והאומנים שמאכלסים אותה, לאט לאט בעזרת נכונותו לעזור לסחוב צבעים למקומות גבוהים ולהתריע מפני שוטרים מתקרבים הוא רוכש את אמונה של הקהילה המסוגרת ומתחבר בין השאר עם שפרד פיירי, שיצר מאז איזו תמונה קטנה שאולי שמעתם עליה.

רק לאמן אחד לא מצליח גואטה להגיע, אגדת הגרפיטי והשבלונות הבריטית בנקסי.

רצה המזל ובעת ביקורו של בנקסי בלוס אנג'לס סירב משרד ההגירה האמריקני להכניס את חברו ועוזרו למדינה, בעזרתו האדיבה של פיירי מתחבר בנקסי לגואטה שהופך לנהג, מאתר לוקיישנים ועוזר אישי שלו. לאחר ביקור נוסף של גואטה בלונדון ובסטודיו של בנקסי הוא מחליט שמצא את ייעודו - לתעד את תופעת אמנות הרחוב, יש רק בעיה אחת, הוא לא יודע לעשות סרטים. בנקסי, שראה את העותק הראשוני והכושל של הסרט מציין באנדרסטייטמנט בריטי שהוא מעולם לא ראה משהו כזה ומציע ליוצר המחופף שישאיר אצלו את קלטות חומר הגלם ובינתיים יחזור ללוס אנג'לס וינסה ליצור משהו בעצמו.

הבעייה היא שוב, שגואטה לוקח אותו ברצינות תהומית, ממשכן את הבית שלו ומחליט אחרי שבועיים שהוא מוכן לתערוכה הראשונה שלו. מכיוון שאין לו ממש כישרון גרפי כלשהו הוא שוכר צוות גדול של אמנים ואנשי פרופס שייבנו ויציירו לו אוסף של חיקויי אמנות שמזכירים מאוד את העבודות של האנשים שתיעד. הוא מצליח לסחוט מחבריו האמנים כמה משפטים מחניפים ומתחיל במסע הייפ מטורף לייחצון התערוכה שמסתיים בכתבת שער בל.א. וויקלי ובמכירות של יותר ממיליון דולר בחודש הראשון. הכל מול עיניהם המשתאות של בנקסי, פיירי וחבריהם.

Exit through the gift shop עולה על הטרנד החדש של סרטים שעושים כמיטב יכולתם להסתיר אם הם דוקומנטרי או מוקומנטרי או סרט עלילתי (ראו: Catfish, I'm still here) דמותו המגוכחת של גואטה והעובדה שהסרט מוכרז כשסרט של בנקסי מעוררת תהיות באשר לאמינותו, אבל לא משנה מה הוא בדיוק, הסרט הוא מבט מרתק על סצינת אמנות הגרפיטי ועל כמה פתי ונתון לחסדי ההייפ יכול להיות הציבור.

לצפייה
להורדה בטורנט

סקוט פילגרים נגד העולם

2010-09-16T16:46:00.005+02:00

הכירו את סקוט פילגרים, בטלן קנדי בן 23 ובסיסט במשרה חלקית בלהקת אינדי רוק מחורבנת. סקוט חי לו חיים נטולי דאגות בטורונטו עד שיום אחד הוא מתחיל לחלום על בחורה ברולר בליידס שמעולם לא ראה קודם. הדברים רק מסתבכים כשערב אחד הוא פוגש אותה במסיבה של חברים והופך אובססיבי לגביה. אחרי מחקר קצר הוא מגלה שלנערה קוראים רמונה ושהיא בדיוק עברה לקנדה מניו-יורק אחרי פרידה קשה. סקוט מוכן לעשות הכל כדי להשיג אותה, מה שהוא לא יודע זה שההכל הזה יכלול דו-קרב על ליבה עם שבעת האקסים הרשעים שלה.

סקוט החל את דרכו בשישה כרכים של רומן גרפי בשחור-לבן שכתב בריאן לי אומלי. סגנון הציור הפרמיטיבי שאב הרבה מהמנגה היפנית ומתרבות משחקי הוידאו של עשרים השנה האחרונות. הספרים זכו לביקורות חיובות גם מחוץ לקהילת הקומיקס והפכו ללהיט מיינסטרימי, בעיקר בזכות ההומור השנון שלהם.

הוליווד לא התעכבה וכבר בשנת 2005, שנה בלבד אחרי יציאת החלק הראשון קנו אולפני יוניברסל את הזכויות לסרט המבוסס על הסיפור. לתפקיד הבמאי נבחר אדגר רייט יקירנו, הזכור לטובה כבמאי של Spaced, Shaun of the Dead ו Hot Fuzz (מתישהו יעלה גם פוסט על סיימון פג, אני מבטיח).

העלילה היא סלט מחמשת הכרכים הראשונים, ובגלל תהליך הפיתוח הארוך אפילו יצא שרייט תרם כמה משפטים לספרים 4 ו 5 בסדרה. לתפקיד הראשי נבחר החננה האולטימטיבית של הוליווד, מייקל סרה (דבר שגרם לסערה בין החננות האולטימטיביות של סקוט פילגרים ברשת, אבל קרוב לוודאי שכל בחירה הייתה מתקבלת בצורה דומה) ולפסקול בהפקת מפיק העל נייג'ל גודריץ גויסו בק וברוקן סושיאל סין, שכתבו את המוזיקה של הלהקות הפיקטיביות בסרט.

לרוע המזל הסרט לא הצליח בקופות בארה"ב מה שאומר שסרט ההמשך שכבר תוכנן לא ייצא אל הפועל. מה שמפתיע במיוחד לנוכח העובדה הזאת הוא שהסרט זוכה להפצה מסחרית בארץ, עם תרגום מחורבן למהדרין לשם ("האקסים של החברה שלי", אוי אלוהים, לפחות זה לא האקסים מתים מצחוק). יש לנו הרגשה שהסרט לא ישרוד זמן רב על המסך הגדול בארץ, לכן אם אתם מהמעטים שעדיין הולכים לראות סרטים בקולנוע דעו לכם שהוא עולה על מסכינו היום. אה וכמו כן, הסרט יפתח את פסטיבל אייקון למד"ב בחול המועד סוכות. הנה טריילר רק בשבילכם

צפייה מודרכת

2010-09-15T16:51:00.004+02:00

You Have Been Watching היא מיזם נוסף של אהובינו צ'רלי ברוקר שלוקח את הפורמט של סקרינוויפ והופך אותו לשעשועון. ברוקר מעיר הערות סרקסטיות על אירועי השבוע בטלויזיה ומארח שלושה מפורסמים שצופים מראש בתכניות מובחרות ואז נשאלים מגוון שאלות עליהן. ישנו אפילו מועדון צפייה באתר של צ'אנל 4 שמודיע כל שבוע על התכניות שבהן יתמקדו בשבוע הבא ומזמין את הקהל הבריטי לשלוח את תגובותיו על הנושאים שיעלו לדיון.

בינתיים שודרו שתי עונות כשכל פרק מתמקד בנושא אחר ואפילו נרשמה שערוריה קטנה כאשר ספיישל הפשע נדחה לשעה וערוץ נידח מכיוון שהיה אמור להיות משודר זמן קצר אחרי אירוע הירי בקמבריה, בו נהג מונית מטורף החליט להשתולל ולירות למוות באחד עשר אנשים ובעצמו.

ואם כבר פשע, מה העניין עם התסרוקת החדשה בעונה 2 אה צ'רלי?

I am the resurrection

2010-09-15T13:47:00.006+02:00

לאחר הפוגה ארוכה עקב החום והעצלנות הבלוג חוזר לפעילות! ואיזו דרך טובה יותר להחזירו לחיים מאשר עם אלוהי הבלוג הבלתי מעורערים.

Thing I wish i'd known when i was 18 הוא ראיון עומק שהעניק סטיבן פריי לפיטר סמואלסון מאתר Splashlife אשר לקח על עצמו את המשימה לחנך את הדור האמריקאי הצעיר ולהקנות לו כלים להתמודדות עם החיים שלפניו. אמנם אפילו כוחותיו של פריי לא יספיקו למטרה בלתי אפשרית שכזו אבל אין סיבה שאתם לא תרוויחו מחצי שעה בהן תשותפו באנדקוטות שנונות וטיפים לחיים טובים יותר מאחד האנשים החכמים ביקום.

STEPHEN FRY: WHAT I WISH I'D KNOWN WHEN I WAS 18 from Peter Samuelson on Vimeo.

מרק לינקוס זצ"ל

2010-03-15T17:35:00.009+02:00

everything that's made is made to decay
נתגעגע

It's A Wonderful Life
Daddy's Gone (feat. Nina Persson)
Ghost In The Sky
Sick Of Goodbyes
Someday I Will Treat You Good
Happy Man (Memphis Version)
I Shot A Dog
Return To Me
Eyepennies
Wish You Were Here

המופע של ג'ארווייס

2010-03-04T19:06:00.000+02:00

והרי החדשות 2

2010-02-20T17:24:00.002+02:00

"הבועה" היא תכנית "חדשות" חדשה בהנחיית דיוויד מיטשל המבריק. מסתבר שזהו רימייק לשעשועון ישראלי נשכח כלשהו. וכרגיל האנגלים עושים את זה יותר טוב- המנחה, הקומיקאים והכתיבה פשוט יותר מצחיקים ופרועים.

והרי החדשות

2010-01-20T18:47:00.002+02:00

עונה חדשה לlovey של הבלוג- Charlie Brooker's Newswipes

עוד סיכום אחד ודי

2010-01-12T02:30:00.007+02:00

אחרי שהשלים טרילוגית הופעות אורח בין יקירי הבלוג עם QI, Never Mind The Buzzcocks והBig Fat Quiz of the Year חוזר צ'רלי ברוקר אהובנו לדיי ג'וב שלו, עם תוכנית סקרינווייפ לסיכום 2009.
בלונדון יש טלוויזיה מצוינת?

חג מולד שמח אנד א הפי ניו ייר

2010-01-03T12:04:00.004+02:00

בתחום ספיישלי סוף השנה מפתיעים באיכותם כבר 4 שנים ברציפות שני ספיישלים מעולים- The Big Fat Quiz of the Year וDoctor Who.
TBFQOTY משודרת בערוץ 4 פעם בשנה ומסכמת אותה בסגנון pub quiz. שישה קומיקאים וג'ימי קאר אחד שמנחה בחן כה רב, מפיקים את המיטב מעצמם במשדר ארוך ומבדר זה.

הספיישל של דוקטור הו השנה, היה טוב ומרגש במיוחד. לרגל עזיבתו של דיוויד טננט, גוייס התסריטאי הותיק ראסל טי דייויס, והוא הבריק בתסריט מפתיע ומרגש. איזה כיף ואיזה עצוב שטננט עזב.

לא חשוב מי

2009-12-17T18:07:00.003+02:00

חג המולד מזמן המון ספיישלים טלוויזיונים. הראשון וכנראה המוצלח מביניהם היה הNMTB מאתמול.

מסכמים

2009-12-15T01:22:00.009+02:00

עת נגמר לו העשור הראשון בחיינו בו אנו בהכרה מוזיקלית מלאה מתחילתו ועד סופו החלטנו שהגיע זמן סיכום. לא רק בשבילכם, גם כדי שאנחנו ניזכר למה לעזאזל הקשבנו בעשר השנים האחרונות. צפו לניימדרופינג המוני, יותר מדי סוגריים, הרבה דיסקים של רדיוהד וערגה לתקופה תמימה יותר לפני התפרצות האינטרנט בה היה נחוץ מאמץ כלשהו כדי להשיג את המוזיקה שלך (פאק אנחנו מזדקנים)

הסיכום יחולק לשניים. הנה חלק א', השנים המקודמות. 2000-2004 בהן החל הסאונד הניו-יורקי הדומיננטי להתעצב, ההיפ-הופ היה הדבר הכי לוהט בסביבה ואלקטרוניקה צמחה לה תחת כל עץ רענן. סליחה לכל מי ששכחנו.

וסליחה על האורך, נגררנו..

2000 בנזונה של שנה מוזיקלית
Jurassic 5-Quality Control אף אחד לא שילב כל כך טוב היפ-הופ ואינטליגנציה. ברור שלא היה להם סיכוי.

Broadcast-The Noise Made By People מי אמר שצריך לחדש בשנות ה-2000? הנה לכם דיסק סיקסטיז חולמני לכל דבר ועניין.

White Stripes – De Stijl לא ממש זכה להכרה לה הוא ראוי עד הרי-אישיו המתבקש לאחר הפריצה, אבל כבר כאן יש ניצוצות גדולה. הוכיחו את כל מה שחובב מוזיקה חשב לעצמו בשלב כלשהו, להקה לא ממש צריכה בסיסט.

Yo La Tengo-And then Nothing Turned Itself Inside Out עושה רושם שהם מסוג הלהקה שהאנשים היחידים שאוהבים אותם הם מבקרי מוזיקה, ואנחנו שואלים אותכם, למה לעזאזל? יש פה שיר שההשארה שלו היא פרק בסימפסונס אנשים! תתעוררו!

Radiohead-Kid A אחרי שהוציאו את הדיסק הכי טוב (אולי) של שנות ה-90 תום יורק החליט ששוברים את הכלים ולא משחקים, לא בא להם לכתוב שירי רוק דיכאוניים מושלמים יותר, הם רוצים שווארפ יחתימו אותם. התוצאה, גם אם לא הדיסק הכי טוב של רדיוהד היא מצוינת והכרחית ובסדר הגודל של ההתחברות של דילן לגיטרה החשמלית. חשבו על זה כרוע הכרחי, בערך כמו הצליבה של ישו לנוצרים.

Badly Drawn Boy – Hour of the Bewilderbeast דיסק בריט-פופ נפלא שהיה גבוה יותר ברשימה (שהיא לא לפי איכות אבל למה להתקטנן) אם רק דיימון גאף היה מפעיל קצת סלקציה בחומרים שהוא מכניס לדיסק. בצורתו הנוכחית הוא קצת ארוך מדי.

Modest Mouse-Moon and Antartica הידעתם שהדיסק הזה הוא השקט והאינסטרומנטלי ביותר שלהם כי הסולן, אייזיק ברוק, שבר את הלסת במהלך ההקלטות? מישהו צריך לנסות את זה על כריס מרטין.

Outkast-Stankonia יש שיר אחד שמתאר היטב את הלך הרוח בדיסק so fresh, so clean אולי ה-דיסק ששם את החותמת על מעבר ההיפ-הופ למיינסטרים ומועמד רציני לשיר העשור עם B.O.B.

Clinic-Internal Wrangler אולי שוחרר בשנות האלפיים אבל הגיטרות והקלידים הללו נטועים עמוק עמוק בשנות ה-70.

Grandaddy-The Sophtware Slump מכיוון שרדיוהד פינו את נישת שירי רוק הדיכאון באו גרנדדי והוכיחו שהם יכולים לעשות את זה לא פחות טוב. דיסק יפיפה ומלא מרקמים אלקטרונים ופוביה טכנולוגית.

Godspeed You Black Emperor! - Lift Your Skinny Fists like Antennas to Heaven הרכב הצד של חברי Silver Mount Zion (או להפך) בדיסק כפול אפי ועוכר שלווה שמורכב רק מארבעה קטעים, שנבנים לאט לאט ואז מתרסקים. שמישהו ייתן להם את הטלפון של דייויד לינץ.

At the Drive In-Relationship of Command הדיסק הראשון בו התקרב הרכב הרוק מטקסס לשחזר חלק מהאנרגיות המדהימות של ההופעות החיות שלהם. כמובן שהם התפרקו זמן קצר אחר כך וסיפקו לנו שתי להקות מחורבנות. נפלא.

2001
נילי: תכלס כל מה שקרה בעשור האחרון נבע ממגדלי התאומים ב 2001
ספי: ‫אז הסטרוקס אשמים ב 11.9?‬
נילי: כן!
The Strokes-Is This It "הסטרוקס האלה כאלה גנבים". פלט פעם אח של חבר שלי שנכנס לחדר בדיוק בזמן שהקשבנו לדיסק של טלוויז'ן. אז כן, הם לא ממש מקוריים, וגם לא ממש מוכשרים אבל הדיסק הזה מפוצץ בכל-כך הרבה סטייל ושירים קליטים, והיה להם את הלוק הכה נכון עד שלא היה ספק שהם יהפכו לכוכבים. וגם מישהו עוד הקשיב לשטויות של NME בתחילת העשור, זה בטח עזר.

Daft Punk-Discovery ממובילי סצינת האלקטרוניקה הצרפתית החדשה בדיסק כיפי עד מאוד עם הרבה דיסקו וגם הפעם האחרונה שבה להשתמש בווקודר היה מגניב.

Cannibal Ox-The Cold Vein אולי הפעם האחרונה שבה האנדרגראונד ניסה להזכיר לנו שהיי, עדיין די חרא שם בגטו. מחוספס, חד, מופק להפליא

Radiohead – Amnesiac רגע, זה דיסק שאריות מקיד איי? אז למה הוא יותר טוב?

The Shins – Oh, Inverted World קראתי פעם תיאור נפלא של ההרכב הזה כשמישהו השווה אותם לביץ' בויז ששרים דרך מאוורר. אחד הדיסקים החביבים עליי בעולם, פנינת פאוור פופ מופלאה שהיוותה יחד הפורנוגרפים מעין תבנית מעולה לכל הלהקות שרצו להיכנס לפסקול של האו.סי. וזה עוד לפני שנטלי פורטמן הצהירה שהם ישנו לכם את החיים.

New Pornographers – Mass Romantic האם סופר גרופ של אמני אינדי שעל רובם אף אחד לא שמע עד שהם החלו לפעול במסגרת ההרכב הזה עדיין יכול להיחשב סופר גרופ? היאנג ליין של השינז בגזרת הפאוור-פופ. מפוצץ בסגנונות שונים ובפניני אינדי קליטות ומקסימות.

White Stripes-White Blood Cells שיסלח לנו מר קסבלנקס אבל לג'ק וויט יש יותר כישרון באצבע של הפריטה מאשר שיש לכל הסטרוקס. אולי פרצו ביחד וסימנו את הצליל החדש-ישן של הרוק בשנות ה-2000 אבל בניגוד להרכב הבינוני מניו-יורק, שחררו אלבום אדיר שמגיע לו כל סופרלטיב שאי פעם הורעף עליו. אפילו שמג וויט עדיין חרא מתופפת.

Mouse on Mars –Idiology צמד גרמני בדיסק אלקטרוני מוזר ומופלא, יש דבר כזה פוסט-טכנו? מיתרים וכלי נשיפה משתלבים עם אלקטרוניקה וקצת פרוג. לא יודע מה בדיוק קורה פה אבל זה די מגניב.

cLOUDDEAD – cLOUDDEAD אוסף של אי.פיז שאוגד לכדי דיסק בכורה מרתק. ככה זה היה נשמע אם בריאן אינו היה יוצר ראפ. אין שום דבר בעולם אליו אני יכול להשוות את זה.

Ian Brown-Music of the Spheres מעט יותר טוב מהדיסקים האחרים של סולן הסטון רוזס לשעבר שעשה לו קריירת סולו לא רעה בכלל. נגיעות האלקטרוניקה מצליחות להסתיר יפה את העובדה שהבנאדם כבר לא ממש מסוגל לשיר.

Spiritualized – Let It Come Down ג'ייסון פירס מעיף את כל חברי הלהקה ועושה דיסק בומבסטי עם ליווי של כמאה נגני תזמורת, וזה עדיין נשמע כמו דיסק של ספיריטואלייזד.

Low- Things We Lost in the Fire אולי הדיסק הכי שמח (ואני משתמש במושג הזה באופן מאוד רופף) של אחד הלהקות הכי מדכאות בסביבה.

Calla-Scavengers איפושהו במרחב בין סלואו קור לרוקבילי בהפקת אייקון אוונט רוק מהאייטיז (מייקל ג'ירה מהסוואנס) אפל, איטי, אדיר. לו רק היה תרגום הולם בעברית למלה bleak

A Silver Mt. Zion – Born Into Trouble As Sparks Fly Upwards מה יש לקנדים האלה עם פוסט רוק אפוקליפטי אפל? החיים כה מדכאים במונטריאול? שמישהו ייתן להם את הטלפון של פייסט שתוציא אותם לבלות או משהו. הרכב הצד של חברי Godspeed you black emperor (או להפך) בדיסק שכאילו נכתב לרגע בו נפלו התאומים.

John Frusciante-To Record Only Water for Ten Days עשור הקאמבק של פרושיאנטה, אחרי שעזב את הצ'ילי פפרס וכמעט מת מסמים הוא חוזר גם ללהקת האם וגם להקליט מוזיקה לבד. אחד הגיטריסטים המעניינים של העשור בדיסק הכי טוב שלו מבין העשרות שהוא הוציא בו.

2002
Wilco – Yankee Hotel Foxtrot הסיפור שמסמן יותר מכל אולי את המוזיקה בשנות ה-2000. ווילקו מקליטים יצירת מופת, חברת התקליטים זורקת אותם, האלבום דולף לאינטרנט, נהיה להיט, חברת התקליטים מחתימה אותם שוב ומשלמת לווילקו פעמיים על אותו התקליט. ג'ף טווידי ממשיך להתרחק מהקאנטרי של התקליטים הקודמים ולנדוד לו במרחבי האלט-רוק.

Flaming Lips – Yoshimi Battles the Pink Robots יותר אלקטרוני ופחות טוב מאשר soft bulletin המופתי אבל תקליט מוזר ומצויין כמו שרק הפליימינג ליפס יכולים ליצור.

Interpol – Turn On the Bright Lights חקייני הג'וי דיויזן הכי מוצלחים של העשור.

Spoon – Kill the Moonlight אולי לא גילוי מרעיש כמו שהיה הדיסק הקודם שלהם, אבל מאוד מהודק, קצת יותר מינימליסטי ומלא בשירים שתופסים אותך כבר אחרי עשר שניות.

RJD2- Dead Ringer כיום מכירים אותו בעיקר מי שאחראי לנעימת הפתיחה של מד מן אבל בתחילת העשור הוא היה אחד ממפיקי האנדרגראונד היפ הופ הבולטים ומועמד מוביל לרשת את די.ג'יי שדואו. קחו קצת בלוז, קצת פאנק, קצת ג'אז וקצת ראפ ושקשקו היטב, זה מה שיוצא.

Broken Social Scene-You Forgot It In People קלאסיקה אמיתית ומלאת המנונים של אחד מקולקטיבי האינדי החשובים של העשור. תקליט פופ מושלם, חדשני, גם מורכב מאוד מצד אחד וגם פשוט מצד שני.

Beck – Sea Change בק זונח את הגלאם של הדיסק הקודם, נפרד מהחברה ולוקח את נייג'ל גודריץ כמפיק. דיסק הפרידות האולטימטיבי של העשור? לא נכחיש זאת.

The Streets - Original Pirate Material כשטיילתי בניו זילנד חבר אנגלי שלי חשף אותי לתאוריית קונספירציה שמייק סקינר גנב את החומרים לתקליט הזה מחבר שלו. בזמנו זה נראה לי קשקוש, אחרי ששמעתי את הזבל של הסטריטס מאז זה פתאום נראה הגיוני. ערס לבנבן עושה יופי של היפ-הופ על הפרברים של אנגליה, ערסים לבנים אחרים, שתייה וסמים. אין מה לעשות, במבטא בריטי זה יותר מוצלח.

Sonic Youth – Murray Street חזרה לכושר אחרי עשור שחון ואקספרימנטלי למדי של נערי (בעצם כבר הוריי?) הפוסטר של האינדי, ג'ים אורורק הצטרף להרכב ולהפקה ועושה פלאים.

Decemberists-Castaways and Cutouts אינדי לחנונים של היסטוריה וסטודנטים לכתיבה יוצרת.

DJ Shadow – The Private Press אחרי דיסק בכורה מושלם ברור שכל מה שתשחרר יהיה סוג אכזבה, אבל שדואו מראה שנותרו עוד כמה סמפולים בשרוול. הסגנון הייחודי עדיין פה, כמו גם שכבות על גבי שכבות של סימפולים והתופים הכי מדליקים בעסק.

2003

Explosions in The Sky-The Earth Is Not A Cold Dead Place פוסט רוק ופוטבול, איך לא חשבו על זה קודם? אולי כי לא היו הרכבים כאלה מטקסס. הדיסק הטוב ביותר של הלהקה שהביאה את הז'אנר להמוני ילדי קולג' מחוצ'קנים בכל רחבי אמריקה, הודות לכיכובו בפסקול של פריידי נייט לייטס. (ספר מופת, סרט מעאפן דרך אגב)

Dizzee Rascal – Boy in Da Corner אחרי בערך 20 שנה שהבריטים הסתכלו להם די בתמיהה על חבריהם מעבר לים עם הטרנד המוזר הזה של מוסיקת הראפ הם החליטו שהגיע הזמן להראות לקולוניאליסטים האלה מאיפה משתין הדג. התוצאה הייתה סצנת הגריים שהבליחה לה לכמה רגעים, היפ הופ עם ניחוחות גאראג' ו2-סטפ מהמועדונים. דיזי רסקל היה ילד הפוסטר ובצדק רב. ראפר במהירות האור עם הפקה כה פשוטה אך כה משובחת. מהשנייה שסמפול התופים של בילי סקוויר ב fix up look sharp מתחיל היה ברור שיש פה פנינה אמיתית.

Radiohead-Hail to the Thief עדיין עמוק בתקופה האלקטרונית אבל עם חזרה קלה לגיטרות. יותר פוליטי ויותר אפל, ונראה שהשירים לא ממש נועדו להיות ביחד על אותו התקליט. למרות הכל, עדיין מבריק.

Four tet-Rounds אמנם אין פה מילים שאפשר לשיר איתם, אבל זהו בהחלט אחד מתקליטי האלקטרוניקה הכי קליטים של העשור, לפחות אפשר לזמזם איתו.

The Wrens – The Maedowlands הפנינה החבויה של העשור. יצירה אפית על שברון לב בלי שום רגע חלש . עברו ארבע שנים מאז האלבום הקודם של הוורנס עד שיצא הנוכחי וכמאמר הקלישאה, היה שווה את הציפייה.

White Stripes-Elephant אם הייתי אומר לכם ב-2003 שseven nation army יהפוך להמנון של מגרשי כדורגל הייתם מאמינים לי? הדיסק הבאמת טוב האחרון של הפסים, נראה שאחרי זה הם עברו לבקרת שיוט.

Prefuse 73-One Word Extinguisher אין שנייה בתקליט הזה שלא פורקה, נחתכה והורכבה מחדש באופן כלשהו. אלקטרוניקה גליצ'ית וכיוון חדש להיפ-הופ.

Mogwai-Happy Songs for Happy People כן גיחי גיחי, שירים שמחים אה מוגוואי? כמעט עבדתם עלינו. איזון מושלם בין התקופה האינסטרומנטלית המוקדמת ותקופת כתיבת השירים המאוחרת יותר.

Postal Service-Give Up שנה טובה לבן גיבארד. שיתוף פעולה עם ג'ימי טמברלו מDNTEL דרך הדואר (הישן לא האלקטרוני). אימו ואלקטרוניקה חיים בשמחה צד לצד.

Death Cab for Cutie-Transatlanticism הדיסק האחרון הטוב של דת' קאב. דיסק בוגר, אחריו הם סתם נשמעו זקנים.

Sufjan Stevens-Michigan הראשון בסדרת המדינות של סופיאן שהגיעה לקיצה אחרי שני דיסקים משובחים של שתי מדינות משמימות למדי. כמו רוב הדיסקים של המולטי-אינסטרומנטליסט המוכשר, מבריק לפרקים, אבל ארוך מדי.

Yeah Yeah Yeahs – Fever To Tell היה יה יז מנקים קצת את הסאונד ומכניסים קצת מלודיה ורגשיות לגאראג' פאנק של האי.פיז המוקדמים שלהם. למרבה הפלא דווקא הקטעים השקטים הם המוצלחים יותר באלבום.

2004
Modest Mouse - Good News for People Who Love Bad News שיר של מודסט מאוס הופך להיות להיט הקיץ של 2004, אינדי זה המיינסטרים החדש.

Arcade Fire-Funeral המוות אורב מאחורי כל פינה באלבום, שבמהלכו מתו שלושה בני משפחה של חברי הלהקה, אבל זה גם דיסק מאוד רומנטי. יצירה שהיא מעין קתרזיס גרנדיוזי אחד גדול.

The Walkmen-Bows + Arrows עושים גארג' כמו הסטרוקס, רק יותר טוב מהסטרוקס. מועמד מספר 2 לשיר העשור עם The Rat

Elliott Smith-From A Basement on the Hill אלבום הפרידה של אחד הסונגרייטרים הגדולים של שנות ההתבגרות שלי. שיסלח לנו מייקל ג'קסון, המוות הכי כואב של העשור.

TV on the Radio-Desperate Youth, Bloodthirsty Babes אחרי כמעט חמישים שנה בהן הכושים עמדו בצד והסתכלו בזמן שהלבנים גנבו להם את הרוקנרול הם החליטו שמספיק. דייב סיטק וחבריו מגדירים מחדש את הרוק ויוצרים את אחת הלהקות הכי חדשניות ומעניינות של שנות ה-2000.

Madvillain-Madvillainy זה התחיל עם שמועות אינטרנטיות שגרמו לכל חנון היפ-הופ להזיל ריר, מדליב ודום עובדים ביחד? זה כמו שסופרמן ובטמן ישתפו פעולה! זה המשיך עם הדלפה כמעט שנה לפני הריליס הרשמי והסתיים בדיסק ההיפ-הופ הכי טוב של העשור. יצירת מופת שהיא חובה שכל מי שהיפ-הופ מעניין אותו אפילו בצורה אגבית, והמלצה חמה גם לאלה שלא.

Kanye West-The College Dropout לפני שקנייה ווסט היה שמוק קולוסאלי ודג הומו הוא היה אחד ממפיקי ההיפ הופ הכי טובים בעסק, דיסק בכורה שציפו לו בכיליון עיניים ולא אכזב. אבל מה, מטומטם הוא היה כבר אז.

Brian Wilson – Smile כמעט 40 שנים חיכינו שבריאן ווילסון יגמור לעבוד על האלבום הזה. למען האמת, היה שווה לפחות איזה 15 מהן בשביל תוצאה כזו.

Sonic Youth – Sonic Nurse
המשך הרנסנס עם אחד הדיסקים הכי נגישים וקליטים של ת'רסטון מור וחבריו

Miss Fits

2009-12-12T00:23:00.006+02:00

אחת המגמות הברורות בסדרות מהשנה האחרונה הן שבמרכזן עומד אירוע מחולל על-טבעי. אפשר להאשים את עידן הפרנויה לאחר אסון התאומים והמלחמה המייאשת בעירק ובאפגניסטן בנטייה לאסקפיזם פנטסטי או פשוט הצורך למצוא תחליף לאבודים העומדת לפני עונתה האחרונה. כך, שודרו בהצלחה ניכרת פרינג', פלאש-פורוורד, ועכשיו גם Misfits, המוכיחה שבכ"ז בריטים עושים את זה טוב יותר.

אם כך, חמישה נערי ASBO, נפגשים בלשכה לעבודות שירות. סערה מסתורית מגיחה משומקום. מכת ברק. נערים עם כוחות-על.

אמנם זה נשמע כמו מתכון לסדרת ילדים חינוכית, אבל הסדרה מצחיקה, אפלה, מרירה ובאמת מרתקת. קצת כמו Skins עם עקיצת עכביש רדיואקטיבי. שווה לצפות.

2009-12-10T17:40:00.004+02:00

גמדה מובטלת בהכחשה, מדענית אשת פיל, כדורסלן על כיסא גלגלים, שחקן תיאטרון עיוור, חרשת בהריון וגבר בעל ידיים בלתי מפותחות, נזרקים לאי נידח וצריכים לשרוד בו 90 יום. זו לא בדיחה ולא עוד יציר בריאה חולני של ג'יי ג'יי אברהמס.
Cast Offs היא סדרה ששידורה הסתיים אתמול בChannel 4 בקול ענות חלושה. אפשר להגדירה רק כעירוב בין הישרדות, האח הגדול, פסיכווויל, אבודים, Fantasy Island, והמשרד. הפסטיש הבלתי אפשרי הזה מייצר סדרה מאד מבלבלת. נדמה לי שהכוונה היתה ליצור סדרה מוקומנטרית דרמתית-קומית, אלא שהעומס הרב לא באמת מאפשר להינות מהמשחק הנהדר של השחקנים, שנכויותם ממשיות. לא פלא, אם כך, שהיא זכתה להתעניינות קטנה מאד באנגליה.
לצפיה בכל ששת הפרקים- כאן

Q Gardens

2009-11-27T12:23:00.001+02:00

איזה כיף!

מיקסמולדת

2009-11-17T15:31:00.008+02:00

ב16 בנובמבר 1979 נפתח קו מטרו מס' 1 בבוקרשט, וגם נולדתי אני. ביקשתי מכמה מחבריי להקדיש לי שיר לכבוד יום הולדתי ה30 והתוצאה היא מיקס מאד אקלקטי וסנטימנטלי עבורי.

01 April March - Laisse Tomber les Filles (בקרוב בגרסת זיקו עזיקרי ולהקתו)

02 דיקלה - שימחתי

03 Todd Rundgren - A Dream Goes On Forever

04 Mahalia Jackson - I'm On My Way

05 Iggy Pop & Francoise Hardy - I'll Be Seeing You

06 Jeane Manson - Avant De Nois Dire Adieu

07 Can - She Brings The Rain

08 Peter Sarstedt - Where Do You Go To My Lovely

09 The Flaming Lips - Do You Realize

10 Belle & Sebastian - Wrong Love (השיר שאני הכי אוהבת לזייף)

11 יהודה לדג'לי - Learning to smile

12 Cat Power - Sea of Love

13 The Big Pink - Too Young to Love

14 Blur - Coffee and TV את השיר הזה אני מקדישה לעצמי, לעוד שנים רבות של בהייה והתענגות

הורידו ZIP

רק עוד מה אחד

2009-11-16T20:16:00.010+02:00

נו, כנראה בגלל זה פתחתנו בלוג ביחד. שסתם שני אנשים יכתבו על דוקטור מי באותו היום? מגוחך
אז הנה, עוד קצת מדייויד טננט החמוד כדי לרכך את המעבר. קבלו את הסדרה המצוירת!
חבל שזה נראה כאילו הגרפיקאים לקחו את הטארדיס ל-1989

דוקטור מי?

2009-11-16T16:14:00.003+02:00

ספיישל אחד לפני אחרון בכיכובו של דייויד טננט החמוד בתפקיד הדוקטור, לפני שהאיש האלמוני הזה (מאט סמית'):

יחליף אותו בספיישל חג המולד המסורתי, בו יחזרו כל הדמויות האהובות שראינו אלפי פעמים בספיישלים קודמים.

איזה מתח

2009-11-15T13:20:00.005+02:00

מתנצלים על ההיעדרות הארוכה. בכ"ז, עצלנים.

בינתיים עלו לשידור בITV שתי מיני-סדרות מתח חדשות. האחת, Murderland, בכיכובו של רובי קולטריין, בתפקיד בלש משטרה אירי שפרשת רצח בלתי פתורה חוזרת לרדוף אותו. אין באמת הבדל בין הדמות שהוא מגלם כאן לבין פיץ הפסיכיאטר מסדרת "המפצח" (אף היא מבית ITV): שניהם חריפים, נהנתנים ורודפי צדק, אך ביסודם משהו מסוכסך, רקוב אפילו. Murderland בהכרח תסבול מההשוואה לסדרת המופת, והיא אכן, לא מספיק טובה. אם כי, תמיד תענוג לצפות בתצוגות המשחק המרשימות של קולטריין. לינק ל"המפצח". לינק לMurderland.

סדרה טובה הרבה יותר, שגם לה השוואה מצערת בלתי נמנעת, היא Collision. בלש משטרה (הפעם סקוטי) חוזר לעבוד אחרי ששכל את אשתו בתאונת דרכים. הוא בוחר לחקור דווקא תאונת דרכים קשה שבה כל אחד מחמשת הרכבים מחביא סודות אפלים. מסתבר, שאיכשהו כל הנוסעים באו במגע באותו יום. מזכיר משהו? אולי את הסרט Crash של פול האגיס? אלא שהיוצרים האומללים החלו לעבוד על התסריט לפני עשור, כך שאי אפשר להאשימם בפלגיאט. הסדרה עצמה ראויה למדיי, היא מותחת על אף שלעיתים נדמית קלושה. לצפיה

מוקדש באהבה לאירן

2009-11-05T12:19:00.002+02:00

ספינת הנשק גורמת לנו להזכר באחד הבי-סיידים היותר טובים של רדיוהד

(לא סתם) עוד סרט על הביטלס

2009-11-03T09:54:00.000+02:00

עדכוני QI

2009-10-23T00:35:00.004+02:00

כן, על אף שדיווחנו וכל-כך קיווינו, QI לא תחזור למרקע בסוף החודש אלא רק בדצמבר. בוז.
בינתיים- הצצה חטופה (ולא כזו מוצלחת) לעונה הקרובה- הקישו על QI בקרוסלת התכניות. ספר G עתיד לצאת לאור בנובמבר, וייצטרף לכבר די הרבה ספרים וDVD שהמותג סיפק.

Pet Sounds

2009-10-20T15:53:00.004+02:00

מיקס המוקדש כולו לכלבים וחתולים מעוררי השראה.

01 The Beatles - Martha My Dear

02 Paul McCartney & Wings - Jet

03 Neil Young - Old King

04 Elvis Presley - Old Shep

05 Cat Stevens - I Love My Dog

06 Harry Nilsson - Me And My Arrow

07 The Arcade Fire - Neighborhorhood #2 /Liaka
08 Paw - Jessie
09 The B-52's - Quiche Lorraine

10 Pink Floyd - Lucifer Sam

11 Micheal Jackson - Ben

12 אריאל זילבר - ואיך שלא

13 Red House Painters - Wop-A-Din-Din
ZIP!

Legotomy

2009-10-17T22:37:00.004+02:00

מה הקשר בין לגו לרוקנרול? איך בדיוק מנגנים על כלי נגינה כלשהו עם ידי פלסטיק דמויות קרס? איך מישהו אמור לזהות בדמויות המכוערות האלה את דייויד בואי, איגי פופ ובלר? ואיך הסכימו ענקי הרוק שיאיירו אותם עם אגן כה רחב?
ללגו ולסוני פלייסטיישן- רוק בנד פתרונים.

סופר צ'רלי ברוקר

2009-10-13T22:03:00.004+02:00

אחרי שמיצה לפרק לגורמים את כל תכניות הטלוויזיה וכל מהדורות החדשות , ולאחר שסיים להנחות שעשועון טלוויזיה, מתפנה צ'רלי ברוקר לבקר את משחקי הוידאו. מסתבר, שלא זו בלבד שהוא מבלה את מחצית מהיממה בצפיה במסך, אלא שגם את חציה השני הוא מעביר מול המסך במשחקי וידאו.
זה גבר כלבבנו.

דואר דואר דואר

2009-10-12T22:42:00.004+02:00

תערוכה חדשה. כל הפרטים- כאן

Mind the Map

2009-10-11T18:42:00.008+02:00

מיתוגה מחדש של לונדון שוב גורר שערוריות: והפעם, לאן נעלם נהר התמז?

אחת מפסגות העיצוב הבריטי היא ללא ספק מפת האנדרגראונד בלונדון.

מפה ראשונית מ1920.מפה מ1926.

מפה זו, שעוצבה ע"י הנרי ס. בק ב-1933, השפעה דומיננטית על מפות של רכבות תחתיות בכל העולם. המפה הציגה גישה ידידותית למשתמש בשימוש בקוים ישרים ואלכסוניים ובצבעי קווים שונים. בק פתר את בעיית המרחקים הגיאורפיים של לונדון ופרווריה באמצעות מפה של מרכז לונדון בלבד, כשהתחנות של הקו שאינן נמצאות במפה מוזכרות בתיבה. בק ציין היכן הקוים נפגשים, אך לא נכנס לפרטי הארכיטקטורה המסובכת. ובעיקר, יצר אובייקט גרפי יפהפה וחדשני. עם הזמן, רשות התחבורה העמיסה עוד ועוד פרטים על המפה: אזורי מחיר שונים, גישה לנכים, גישה לשדה תעופה וכו'.
לכן, כשהוציאו את המפה החדשה, ביקשו לנקות אותה מסרח העודף של המפה המקורית-

ניתן להתווכח על נחיצות ציון זמני מעבורת, אבל מחיקת איזורי מחיר שונים היא בעייתית. ואולם, הצעקה הגדולה באמת היתה על העלמותו של נהר התמז. קשה להאמין שלונדוני ממוצע ישכח היכן הנהר, אבל האנגלים השמרנים לא אוהבים שמתעסקים להם בסמלים. ראש העיר האווילי, בוריס ג'ונסון, אף צייץ בטוויטרו את חוסר שביעות רצונו וקבע- Old Father Thames would be recalled from the great tube map in the sky.

אם כך, גורל התמז ניצל ממלתעות מכונות הדפוס ושוב ייעטר עקלתון תכול את מפות הטיוב.

הכפתור האדום

2009-10-10T14:32:00.003+02:00

כשהתבשרנו שסיימון אמסטל לא ישוב להנחות את Never Mind The Buzzcocks הנחנו שהעונה שהחלה בשבוע שעבר תהיה צל חיוור של מה שהיתה. הפרק הראשון היה מעט חלש. בפרק ששודר שלשום כבר היה שיפור ניכר- נואל פילדינג, הרכש החדש, מתחיל למצוא את מקומו וההנחיה של רוד גילברט, הסטנדאפיסט הוולשי, היתה מרנינה בחוסר מקצועיותה ובאלתורים משובבים.
כנראה מה שיציל את העונה הנוכחית היא פונקצית "הכפתור האדום" של הטלוויזיה הדיגיטלית. בקטע הקצר הזה נותנים לשני הקפטנים, פיל ג'ופיטס ונואל, לאלתר על נושא כלשהו: הפעם, מה טוב יותר Brian Ferry או Ferries?

כשקובריק יכבוש את נפוליאון

2009-10-10T10:41:00.007+02:00

בין הסרטים שקובריק לא הספיק לעשות/ נהיה אובססיבי ומוטרף בגללם/ טבע בין גלי המגלומניה וההיבריס היה "נפוליאון", כנראה הסרט הטוב ביותר שמעולם לא נעשה. אליסון קאסטל, מי שאחראית על האיסוף וההוצאה לאור של הארכיון הפרטי של קובריק, החליטה להתמקד ב"נפוליאון" וליקטה במשך שנים רבות את החומרים הויזואליים והטקסטים שקשורים בעבודה על הסרט, באותה נחישות והתמדה של קובריק עצמו. בין החומרים- 15,000 צילומי לוקיישנים, 17,000 אימאג'ים הקשורים בנפוליאון, מאות תכתובות בין קובריק והאולפנים ועוד ועוד. הספר, שמחופש לספר היסטורי אודות הקיסר, מחביא בתוכו 10 ספרונים- דרפטים של תסריט, עיצוב התלבושות הלוקיישנים וכו', ומעניקים תמונה על איך הסרט אולי היה נראה אם היה נעשה. (אעפ"י שרק קובריק היה יכול לממש את חזונו, אם לשפוט עפ"י A.I)

חיסכו 500€ וריכשו לעצמכם פיסת היסטוריה קולנועית מרתקת. מהרו, ישנם רק 1000 עותקים. או- צפו בסרטון על הפקת הספר- כאן

Et tu ,Gervais?

2009-10-05T17:42:00.004+02:00

נראה שריקי ג'רוייס נחוש להמשיך את הטרנד של עילויי קומדיה בריטית שמאבדים את כל המוג'ו שלהם ברגע שהם חוצים את האטלנטי (כן סטיב קוגן, אנחנו מסתכלים עליך). אחרי גוסטאון הזוועתי (וגם פרק הסימפסונס הבינוני) ג'רוייס מנסה שוב את מזלו על המסך הגדול. The invention of Lying מספר על מציאות אלטנרטיבית בה כל רעיון השקר כלל לא קיים, עד שג'רוייס ממציא אותו. האם יספיק צוות שחקנים חזק שכולל את טינה פיי האלילה ולואיס סי.קיי, ג'פרי טמבור וג'ונה היל המשעשעים כדי לשבור את הקללה? כבר פיתחנו ניצני תקווה עד שראינו שג'ניפר גארנר משחקת בתפקיד הראשי...

Wild Thing

2009-10-04T16:01:00.003+02:00

כמה אפשר לחכות? כמה אפשר עוד לחכות לסרטו החדש של ספייק ג'ונז, Where the Wild Things Are? בינתיים, חוץ מאתר מקסים ומושקע, המגזין המקוון של Vice הזמין 24 אמנים ליצור עבודות בהשראת הסיפור: כאן

הסתיו התחיל. רשמית.

2009-10-02T09:34:00.002+02:00

יש יש יש !!! עונה חדשה לNever Mind The Buzzcocks. לצערנו, ללא סיימון אמסטל המנחה האהוב, אך עם בונוס חגיגי בדמות נואל פילדינג האלקטרו-מוד-גלאם רוקר מהמייטי בוש בתור קפטן.

כמו כן, לפי כמה שבועות החלה עונתה השישית, והטרחנית לעייפה של Peep Show. עם כל אהבתנו למיטשל ולווב, הסדרה הפכה לקומדיית טעויות מגוחכת. צפו.
ובסוף החודש. עונה חדשה. של. QI!!!!!!!!!!!!!!!! יש!!!!!!!!!

Vivre sa Vie

2009-09-24T13:09:00.003+03:00

01 Talk Talk - It's My Life

02 Les Sultans - Vivre sa Vie

03 The Animals - It's My Life

04 Les Chaussettes Noires - Vivre sa Vie

05 Bobby Bland - It's My Life Baby

06 The Real Thing - It's My Life

07 Timmy Thomas - It's My Life

08 Vern Pullens - It's My Life

09 The Monkees - It's My Life

10 Michel Legrand - Vivre sa Vie

הורידו ZIP

חצי כוס השוקו המלאה

2009-09-22T19:41:00.002+03:00

פול אפוורטס, מפיק העל שעומד מאחורי ההרכב Block Party ולהקת Babyshambles נסע לגאנה להקליט את "זינגולו" – השיר שיככב בפרסומת החדשה של יצרנית השוקולד האנגלית קאדבורי. הפרסומת הקודמת שלהם זכתה להצלחה אדירה, והציפיות לקראת הפרסומת החדשה היו גבוהות ביותר.

המפיק שכר את שירותם של עשרות נגנים מקומיים להקלטת השיר לפרסומת, שהופיעה לראשונה ב-19 בספטמבר במהלך התוכנית "The X Factor" (שייצרה כוכבי ענק כמו סוזן בוייל).

השיר כבר ניתן להורדה ב-iTunes וחלק נכבד מהרווחים יילך לצדקה לטובת אירגוני fair trade, התומכים בקהילות איזורי גידול הקקאו בגאנה.

ובגרסת הסינגל המלא:

לי זה מריח קצת לא טוב. כמו שוקולד מקולקל, קולוניאליסטי.

שנה טובה

2009-09-16T18:19:00.004+03:00

אנו מאחלים שנה הדוניסטית ועצלה לכולם. שנת נהנתנות ובטלה, שנת התהוללות ומנוחה, שנת האזנה ערבה, שנת התחרדנות והזדנגפות, שנת שיהוק ופיהוק, שנת תנומה מתוקה.

האזינו!

אוהבים, ספי ונילי

2009-09-14T16:12:00.015+03:00

Akzidenz-Grotesk הוא הפונט האהוב על האנגלופיל. תמצאו אותו בכל Tube, בפרסומים הממשלתיים ובעצם, בכל מקום. כה אלגנטי, כה בריטי.

אז למה, הו למה, בחרו בלוגו כה מכוער לאולימפיאדה הקרבה?

שאח"כ הוחלף בעקבות השערוריה שהקים, בלוגו המכוער והמשעמם הזה:

כעת, עיריית לונדון הכריזה על תחרות למיתוגה מחדש של העיר לונדון ולבחירת לוגו לעיר. למה? לא ברור. הטענה היא שיש צורך בהצגת חזית עיצובית אחידה לקראת האולימפיאדה ולמשיכת תיירים. טענה משונה מאין כמותה. לא כל שכן שכבר קיים לוגו מוצלח ואהוב של העיר:

הנה מקבץ מההצעות היפות שנשלחו ע"י לונדונים לחברת פרסום כאן.

התפרצות

2009-09-13T08:46:00.004+03:00

Outbreak 1939 הוא שמה של תערוכה שנפתחה לא מזמן בImperial War Museum. מוצגים בה פוסטרים יפהפיים המדריכים את התושבים כיצד יש לנהוג בזמן בליץ (ברוגע ובהגיון), בפינוי (באומץ ובעוז) ובפלשת הנאצים (בהשקט ובבטחה).לסיכום, עצה המתאימה גם לימינו אנו-

God Save The Quid

2009-09-11T19:09:00.009+03:00

זוג האמנים Jake & Dinos Chapman איירו חמש שטרות של 5 ליש"ט שיוגרלו בין קוראי המגזין של חנות האופנה הלונדונית Liberty.

want one. בעצם, want 5.

Deluxe

2009-09-09T21:13:00.003+03:00

1. Willie Nelson - Stardust
2. Patsy Cline - Crazy
3. Mae West - I'm In The Mood For Love
4. The Kinks - 21 Days
5. Tammy Wynette - 'Til I Can Make It On My Own
6. Jim Reeves - Blue Skies
7. The Carpenters - Hurting Each Other
8. Walker Brothers - The Sun Ain't Gonna Shine Anymore
9. Karen Dalton - Something on Your Mind
ZIP

זה שוק, זה?

2009-09-07T20:16:00.003+03:00

אני רוצה להיות שם - Dover Street Market (אתר)

כנראה שזו הפרסומת הטובה בעולם

2009-09-06T10:14:00.003+03:00

במשאל שערך עיתון האינדיפנדנט ב2006 נבחרה הפרסומת ללחם הזו לפרסומת הבריטית הטובה ביותר:

חבל שהמשאל לא נערך שנה אחרי, עת שודרה הפרסומת המעולה הזו:

Youth Comes With Age

2009-09-03T20:14:00.005+03:00

פאני קארסט היא אמנם רק בת 25, אך כבר זכתה לתואר מעצבת אופנה מהפכנית. היא מוכיחה שניתן להיות גם אלגנטית וגם להיות ברוקנרול בכל גיל. הקולקציה של האופנאית הבריטית, The Old Ladies Revolution (אתר), מושפעת מהמלתחה הנשית האנגלית הקלאסית בבדי המשי הרכים, אך מעניקה לה טוויסט רוקיסטי בדמות הדפסים דיגיטליים ותפירה מחוספסת. מי שמובילות את הקמפיין הן נשים אנגליות יפהפיות שגילן הרבה מעל שישים.

אותי זה ריגש. זו קולקציה שנשים מבוגרות רבות שאינן מוצאות את עמדתן האופנתית ברשתות השיווק, ישמחו בה. תחי המהפכה!

2009-09-03T16:58:00.003+03:00

1. The Beatles - I Want You/She's So Heavy
2. MC5 - I Want You Right Now
3. Elvis Presley - I Want You I Need You I Love You
4. Bob Dylan - I Want You
5. The Happenings Four - I Want You
6. The Serfmen - (I Want You) Back Again (אנא הורידו את הקובץ הMP3 הזה)
7. Barry Louis Polisar - All I Want Is You
8. The Jackson 5 - I Want You Back
9. Elvis Costello - I Want You

ZIP

My First Day At School

2009-09-01T14:19:00.002+03:00

השמש ההיא, בת המזל

2009-08-31T15:05:00.003+03:00

האמן הפופ הבריטי, סר פיטר בלייק ואמן הפופ האמריקאי בריאן ווילסון איחדו כוחות כדי להוציא בוקס-סט מסעיר למדיי. הקופסא המהודרת מכילה ספר בחתימת שני האמנים שבו מאמר, ראיונות עם ווילסון ובלייק, דיסק That Lucky Old Sun וPASS אוריגינלי למאחורי הקלעים של ההופעה. בנוסף לספר, ישנם 12 הדפסים של קולאז'ים מאת בלייק ו3 דפי תווים ומילים של שירו החדש של ווילסון, Midnight’s Another Day.

ישנם רק 1000 עותקים, אז מהרו להזמין. אם היו לי 900£ מיותרים, הייתי הולכת על זה.

עם כוכבים

2009-08-30T16:50:00.002+03:00

shooting stars חזרה לעונתה השישית. האם תעמוד במבחן הזמן? שפטו לבד.

מראה מראה

2009-08-30T11:39:00.006+03:00

מה לי ולכדורגל? אבל כשיש שימוש כה משעשע בוינטג' סיקסטיזי אנגלי, אפילו כדורגל נראה פתאום שיק.

לרגל תחילת עונת הכדורגל האנגלי והקמת האתר mirrorfootball.co.uk, חברת פרסום אנגלית יצרה 48 פוסטרים המשלבים צילומי כדורגל מארכיון המירור.

באתר יש אינספור תמונות, כשהתצלום העתיק ביותר הוא מ1903. לחובבי הכדורגל זו כנראה חגיגה.

here come they might be giants

2009-08-25T18:09:00.004+03:00

רק אחרי שסיימתי לערוך את מיקס טובעים במספרים, נזכרתי באלבום הילדים here come the 123's שהוציאו they might be giants לפני כמה שנים.

את הוצאת הDVD, ליווה במשך תקופה ארוכה פודקסט שבועי מאת ג'ון וג'ון בגילומם של ג'ון וג'ון בובות הגרב הכתומות.

כשיום אחד יהיה לי אחיינים אמריקאיים תקניים, כך הם ילמדו על מספרים, אותיות ומוזיקה.

Drowning by Numbers

2009-08-25T15:16:00.003+03:00

01 Three Dog Night - One is the Loneliest Number
02 Pavement - Two States
03 Jimi Hendrix - Third Stone From The Sun
04 M Ward - Four Hours In Washington
05 Gang of Four - 5.45
06 BRMC - Six Barrel Shotgun
07 Love - Seven & Seven Is
08 David Bowie - Eight Line Poem
09 Jesus & Mary Chain - Nine Million Rainy Days
10 The Soundtrack Of Our Lives - Ten years ahead
11 The Mountain Goats - Eleven Bands
12 Spiritualized - The Twelve Steps
13 Big Star - Thirteen
ZIP

טום ווייטס הוא השטן.0

2009-08-15T21:48:00.004+03:00

כה צודק הוא המגיב האנונימי מהפוסט הקודם-

ומתי כבר ייצא The Limits of Control, הסרט הבא של ג'ים ג'רמוש, במאי הקליפ ומי שגילה את יכולות המשחק של וויטס?

טום ווייטס הוא השטן

2009-08-12T21:34:00.003+03:00

כמה זמן היינו צריכים לחכות עד שטרי גיליאם יואיל בטובו להנפיק סרט טוב? לפחות הטריילר מעורר ציפיות, ומאשר את מה שכבר ניחשנו- טום ווייטס הוא השטן.

טוויטר

2009-08-11T21:27:00.003+03:00

ששש... יפה כמו ציוץ ציפורים.
1. Can - Sing Swan Song
2. Grant Lee Buffalo - Mockingbirds
3. Dawn of the Replicants - Ten Sea Birds
4. Marriane Faithful feat. Nick Cave - The Crane Wife
5. Muddy Waters - Canary Bird
6. Billy Bragg & Wilco - Birds And Ships
7. Shearwater - Sing Little Birdie
8. Simon & Garfunkel - Sparrow
9. Iron & Wine - Bird Stealing Bread
10. The Books - An Owl With Knees
11. Sufjun Stevens - Seven Swans

ZIP

זכויות צופים

2009-08-09T15:18:00.005+03:00

נינה פאלי, בימאית הסרט Sita Sings the Blues, אומרת דבר פשוט- הסרט הזה הוא שלכם: צפו בסרט, הורידו אותו, שכפלו אותו, הקרינו אותו על קירות הבניינים, מקססו, מסמרו אותו, נסרו אותו (לראות אם יש לו התנגדות). פאלי שייכת לאמנים שהחליטו שכדי להפיץ את עבודתם, הם לא יטילו מגבלות כספיות או חוקיות, ויתירו צפייה חינמית באמצעים הדיגיטליים השונים תחת Creative Commons Attribution-Share Alike License. ומתוך אמונה, שמי שיאהב ויכבד את אומנותם, גם יתרום מכספו כדי להמשיך לקיימה.

לכל אמצעי הצפיה

Sita Sings the Blues הוא סרט אנימציה מוסיקלי, אינטרפטציה על הראמאיאנה, הסיפור ההודי האפי אודות האל ראמא ואשתו סיטה. פאלי מתמקדת בבעיות הנישואין של שני האלים, כפי שהיא עצמה חוותה בחייה הפרטיים. זהו סרט מתוק מלווה בפסקול נהדר המורכב משיריה של Annette Hanshaw, זמרת הבלוז האגדית.

This Is Not a Love Song

2009-08-05T18:26:00.008+03:00

ט"ו באב. חג האהבה. בטח, יש סיבה לחגוג אהבה. במיקסטייפ הזה אני דווקא מבקשת לחגוג את החצי-הצלחות באהבה, את האובססיה, את ההתפכחות, את הבחירות השגויות, את היומיומיות, שהופכים את האהבה להרבה יותר מעניינת.

1. Lee Hazlewood - I'm Glad I Never

2. PIL - This Is Not a Love Song

3. 13th Floor Elevators - You’re Gonna Miss Me

4. Neil Young & Crazy Horse - My Heart

5. Belle & Sebastian - The Wrong Girl

6. Pylon - Precaution

7. Ciccone Youth - Addicted to Love

8. Blonde Redhead - Loved Despite of Great Faults

9. 80s - רוגל אלפר, רם אוריון, שלומי שבן

10. Casiotone For The Painfully Alone - Love Connection

11. Lee Hazlewood - Must Have Been Something I Loved

ZIP

הסוף

2009-07-31T09:02:00.003+03:00

שני פרקים אחרונים של Psychoville- פרק 6/ פרק 7
אוף.

חיצי גורל אכזר ומטחי מרגמותיו

2009-07-29T17:33:00.012+03:00

הקנדים תמיד היו עם מעט מוזר. בעוד ששכניהם מדרום עוסקים להם בתכניות מאחורי הקלעים של תוכניות טלויזיה או כוכבי קולנוע, הם החליטו שמה שחסר לעולם היא תכנית שמתארת את נבכי ההתרחשות מאחורי וילונות אולם התיאטרון, ומי ידע? מסתבר שהם צדקו.
Slings and Arrows היא דרמה קומית שחורה שמלווה את מאורעי קבוצת התיאטרון "Théâtre Sans Argent" (תיאטרון בלי כסף בצרפתית) בהכנותיהם לפסטיבל התיאטרון השייקספירי. היא נוצרה על ידי מרק מקיני, שחקן קומי ותיק וחלק מקבוצת Kids In The Hall שהריצה תכנית מערכונים בארה"ב וקנדה בתחילת שנות ה 90, ונכתבה על ידי מקיני עם סוזן קויין ובוב מרטין, שני שחקנים עם קילומטרז' מכובד בתיאטראות העולם. העלילה עוקבת אחרי הבמאי הספק משוגע, ספק גאון ג'פרי טננט (פול גרוס המצוין והזכור לטוב כמאונטי טוב הלב מ Due South הנשכחת והחביבה, ענין לפוסט משלו) שנקרא להחליף בבימוי המלט את אוליבר, המנטור שלו לשעבר שנפטר בפתאומיות. כמובן שעליו להתמודד עם מגוון בעיות רחב, אם זה הכוכב ההוליוודי שהוצנח לתפקיד הראשי, הפרימדונה הנשית המזדקנת, חברתו לשעבר שיוצאת עם גבר צעיר ממנו בהרבה וגם רוחו של אוליבר שחזרה לרדוף אותו ומבקרת ומנתחת כל שינוי שלו בהצגה. אה, האם הזכרנו שבפעם האחרונה בה הוא ביים את המלט זה נגמר בהתמוטטות עצבים?
כל אחת משלושת עונות הסדרה עוקבת אחרי הכנות למחזה אחר: המלט בעונה הראשונה, מקבת בשנייה והמלך ליר בשלישית. השם Slings and Arrows לקוח מתוך מונולוג ה"להיות או לא להיות" בהמלט ובעיות ההפקה בכל אחת מהעונות משקפת את בעיות הדמויות בהצגה. הסדרה מצליחה גם לשעשע, גם לשפוך אור על תהליך העבודה של במאי ושחקני תיאטרון וגם לספק כמה רגעי שייקספיר משובחים הודות לרקע של כוכביו, רובם ככולם שחקני תיאטרון שמכירים אחד את השני ואת חומר הנושא מפסטיבל סטראטפורד שהוא פסטיבל שייקספיר אמיתי ומפורסם בקנדה. כל זאת וגם אנו חוסכים לכם את אי הנעימות של ללכת לתיאטרון, איך לא תראו?

כל הפרקים קצוצים לחלקים באיכות בינונית ביוטיוב
טורנט של עונות 1 2 3

זה או אחר

2009-07-29T13:13:00.005+03:00

כמו כל העולם, גם בריטניה שטופה בשגעת ריאליטי. בניגוד לאמריקאים, להולנדים ולארז טל, שממציאים פורמטים זדוניים במיוחד, מיזם הריאליטי האחרון באנגליה רווי בכוונות אומנותיות נאצלות. התכנית One & Other היא יוזמה של ערוץ SKY ARTS (אתר) והפסל אנת'וני גורמלי. Antony Gormley on the Fourth Plinth.
במשך 100 ימים ולילות, 2400 אנשים מרחבי אנגליה, יועלו כל אחד לשעה על משטח הממוקם על עמוד ליד פסל נלסון בכיכר טרפלגר. במשך השעה, הם יעשו ככל העולה על רוחם, במין נסיון לשרטט דיוקן של פני בריטניה. בינתיים, נצפו הרבה תחפשות מרשימות, כמה אנשים שבחרו לחטוף תנומה וכמה הופעות מרשימות במיוחד. הפרוייקט משודר בשידור חי, 24 שעות ביממה באתר הזה. באתר יש גם את מיטב הקטעים שמשודרים פעם בשבוע בערוץ.
בסה"כ יש משהו תמים ומעט מתוק בתוכנית הזו, שהרי מי שעולה לפודיום לא מתמודד על פרס ואין ממש סיכוי שמישהו יתפרסם מההופעה בתכנית. עיקר הביקורת נגד התכנית היא האם באמת מדובר באמנות. אבל בשביל תכנית ריאליטי היא משב רוח מרענן בקיץ לונדוני חם.

שלום לכל הקייטנים

2009-07-27T14:09:00.009+03:00

שירים כיפיים בדרך לשדה התעופה.

1. בואי לאילת - ליאור ייני

2. Leningrad Cowboys & The Alexandrov Red Army Ensemble - Happy Together

3. The Shadowes - Les Girls

4. The Rolling Stones - Down The Road Apiece

5. Frank Sinatra - Leaving On A Jet Plane

6. The The - This Is The Day

7. The Raveonettes - Noisy Summer

8. Harrison Graig - Summer Holiday

9. Devendra Banhart - Carmensita מוקדש לבני

10. The Velvet Underground - After Hours

ZIP

mash-up

2009-07-23T16:01:00.004+03:00

צפו בסרטון המשונה והמשגע הזה:

Mad Max

2009-07-22T13:19:00.008+03:00

מקס הדרום הוא זכרון עמום. במובן מסוים, מקס הוא נבואה שהגשימה את עצמה. מקס הוא התגלמות כל מה שצ'אנל 4 מייצג כיום- דימויים מהונדסים, דמויות מתוכנתות, שטוחות וצבעוניות על גבול הקרקסי. צ'אנל 4 היה רק בן שלוש, כשהחליטו לברוא את max headroom, לטובת הנחיית תוכנית וידאו-קליפים:

מקס נהיה אייקון אייטיזי במהירות מסחררת. ואחרי שהוביל קמפיין עולמי לקוקה קולה, החליטו לפתח עבור הדמות סדרת טלוויזיה, Max Headroom 20 Minutes Into The Future ששודרה בצ'אנל 4 ובערוץ סינמקס האמריקאי. מקס גם הנחה טוקשואו באותו ערוץ ואף הוציא סינגל:

כשצ'אנל 4 ביקשו לעבור לשידורים דיגיטליים הם גייסו שוב את מקס המקשיש למסע הפרסום:

תיבת האוצרות

2009-07-20T20:52:00.002+03:00

לאנגלופילים ו/או מכורים לטלוויזיה: אתר מופלא ומושקע על תולדות הטלוויזיה הבריטית- http://www.tv-ark.org.uk/. מוזיאון מופלא זה, מכיל מידע אודות דרמות, תשדירי שירות, תכניות קאלט ועוד ועוד. וקטעים להורדה, כגון זה-

המדינה זה אני, קלאודיוס

2009-07-20T20:08:00.006+03:00

לא בטוח שהבנתי לגמרי את עלילותיה הסבוכות של שושלת קיסרות רומי. וגם לא בטוח שילדה בת 8 החוזרת ביום שישי מביה"ס אמורה לצפות בסדרה בה אשת קיסר מתחרה בזונה או קיסר מטורף חותך את בטנה של אחותו/אשתו ההרה ומוציא את עוברם. בכל זאת, הנחש המתפתל מעל דיוקנו של קלאודיוס והמוזיקה הדרמטית מצמררים ומושכים עד היום.

אלי אשד, חוקר התרבות, כתב מאמר מקיף ומרתק על תולדות הסדרה - קיראו בהנאה.

הסדרה נמצאת כולה, באיכות לא רעה - כאן (יש קליפים שיוצאים מסינק, אך קיימות להם אלטרנטיבות)

מלכים ג'

2009-07-19T20:27:00.005+03:00

אמריקאים לא יודעים מה טוב (חוץ מאובמה ומPixar ומטינה פיי. טוב נו, הם יודעים קצת). מה יותר טבעי מלקחת השראה מהסיפור המקראי והמיתולוגי של שאול ודוד ולערוך לו אדפטציה מודרנית. הרי בבסיס מערכת היחסים בין דוד לשאול עומדים מרכיבים מושלמים למלודרמה- גבריות, מאבק בין-דורי, קנאה, יצריות וכמובן טירוף. מייקל גרין, יוצר הסדרה וממפיקי Heroes, התחיל לעבוד על הסדרה בימי שלטון בוש, והדימיון בין "ממלכת גלבוע" ובין ארה"ב כיום הוא רב- מדינה במלחמה עקובת דם, תחת שלטון יחיד של אינדבדואל יהיר ותאב-כח שמאמין כי זכה למעמדו בהשראה אלוהית.
Kings מתחילה בקרב דוד וגוליית. דוד, יפה העיניים, בשלב הזה הוא חפ"ש שבאקט גבורה עילאי מתייצב יחיד מול מכונת המלחמה המאיימת "גוליית" ומכריח את שתי הממלכות להכריז הפסקת אש. שאול ודוד נפגשים ומכאן מתחילה מערכת יחסים מסוכסכת ומרתקת שסופה ידוע מראש. הסדרה המצויינת הזו, שלא נופלת לקלישאות,מצויידת באנסמבל שחקנים נפלא שמובל ע"י השחקן הבריטי איאן מקשיין. מקשיין, שכבר הוכיח את יכולתו בDeadwood הנהדרת, בונה דמות מרתקת. שאול שלו הוא רב ניגודים- עוצמתי וחלש, ייצרי ומובס, אחוז טירוף וצלול, ערמומי ומושפע. הסדרה כתובה ומצולמת נהדר, האדפטציה המודרנית אינה כפויה- יש תחושה שתקופת המקרא עברה במנהרת הזמן ונחתה בהווה. מלבד יחסי דוד-שאול, הדמויות המוכרות יהונתן, מיכל, אבנר, שמואל אינן נפקדות. דילן בייקר, אחד מהשחקנים הטובים בארה"ב משחק בה תפקיד קטן ואת בנו משחק לא אחר ממקולי קלקין, כנסיך שגלה בגלל סטייה פטישיסטית לנעלי המלכה. וכמובן, סדרה אפלה, רבת רבדים ומעוררת מחשבה לא יכולה לשרוד בטלוויזיה האמריקאית. פרנסי NBC, החליטו כעבור ארבעה פרקים בלבד להוריד אותה מלוח השידורים של סתיו 2008 ולא לחדשה בעונה שניה. יתר 9 הפרקים שודרו הקיץ.
צפו בה, אבל באמת- יאללה!

Stewart Lee - The Opera

2009-07-19T13:10:00.006+03:00

סטוארט לי כתב וביים ב 2005 את אחד ממחזות הזמר המצליחים ביותר של השנים האחרונות, Jerry Spirnger - The Opera. אין זה מעשה חריג לעבד סרט מצליח או שירי להקה מפורסמת להפקת תיאטרון מסחררת- ראו מלך האריות, אבבא וכמובן מרי-לו (בקרוב בגרסא קולנועית, יישמור השם). אבל, סטוארט לי, קומיקאי וסופר שמעולם לא התנסה בכתיבת מחזות-זמר לפני כן, החליט לקחת את הפריק-שואו הטראשי של ג'רי ספרינגר ולעבדו לאופרה תקנית. יש לשער, שהפרוייקט התחיל כביקורת על מחזות הזמר המתועשים של העשורים האחרונים, שאין להם ערך אומנותי של ממש אלא מוכוונים לרווח מקסימלי. ובכל זאת, כשהאופרה עלתה, היא זכתה להצלחה ביקורתית מסחררת והקהל נהר בהמוניו. האופרה נדדה גם לברודוויי והציגה מאות פעמים. ראו את "ישו" וה"שטן" מתעמתים-

יש באופרה ריפרורים לאופרות נוספות, למשל למפיסטופולוס-

לאחרונה, לי כתב והגיש סדרה קצת מצחיקה בת 6 תכניות, Stewart Lee's Comedy Vehicle. כל פרק דן בנושא אחר- ספרים, דת, טלוויזיה, פוליטיקה, ארה"ב וכסף. לצפיה- כאן

Smoke Gets in Your Eyes

2009-07-17T20:02:00.005+03:00

1. Alix Combelle - Joyeuse fumee, Holy Smoke
2. Serge Gainsburg - smoke gets in your eyes
3. Howlin' Wolf - Smokestack Lighting
4. Captain Beefheart - Blabber n Smoke
5. Ohio Players - Smoke
6. Beck, Page, Bonham & Redding - Smoke & Fire
7. Gary Higgins - Thicker Than a Smokery
8. The Zombies - Smokey Day
9. Wilco - Spiders Kidsmoke
הורידו זיפ

לבקשת הקהל

2009-07-17T10:21:00.002+03:00

פרק 5 של Psychoville, והפעם, סוויני טוד.

The Boyling Point

2009-07-15T23:25:00.010+03:00

שעשועון חדשות אנגלי בו מנחה שנון ופאנל של קומיקאים נדרשים לאירועי השבוע החולף?

א. Mock the Week

ב. Have I Got News For You

ג. 8Out of 10 Cats

ד. כל התשובות נכונות

באופן מעט חסר בושה ולשמחת כולנו, מתקיימים במקביל שלושה שעשועוני חדשות כמעט זהים. HIGNFY היא הותיקה בהן, ולכן גם המיושנת ביותר. הפאנליסטים הקבועים הם פול מרטון, קומיקאי פיזי עייף עם שטיקים מעייפים ואיאן היסלופ הוא עיתונאי פושי שמאלי שנוטה להסתבך בתביעות דיבה. קשה לרענן אחרי 37 עונות של פורמט קבוע, אך האורחים המתחלפים ושנינות הכותבים מחפים על עייפות החומר. העונה האחרונה- כאן.

ג'ימי קאר, ילד סוטה בחליפת בר מצווה, מנחה את 8 מ10 חתולים. היא משודרת בצ'אנל 4 הקז'ואלי ולכן האוירה קלילה יותר. כך, יש למשל סיכוי טוב יותר שידברו על מה שקרה בבית האח הגדול בשבוע החולף מאשר עמדת אירופה ביחס לתקיפת אירן. מלבד קאר הנהדר, הבונוס הרציני הוא הופעתו השבועית של הקומיקאי הענק שון לוק. ביוני החלה עונתה ה8 וניתן לראותה כאן.

ללא ספק, השעשועון המוצלח והפרוע ביותר הוא Mock the Week, שהשבוע החלה עונתה השביעית- פרק1. הוא מתבסס יותר על יכולת הסטנד-אפ של ארבעת הקומיקאים הקבועים והמנחה הנהדר דרה או'בריין. פרנקי בויל הסקוטי הוא הפאנליסט המצחיק ביותר ומייצר השערוריות הסדרתי. לקתולי הזה אין אלוהים ואין פרה קדושה שהוא לא שחט- דת, פוליטיקה, פדופיליה, המוות של דיאנה, כל הטבואים שבריטים עדיין נתקפים בתדהמה כשמישהו מעז לדבר עליהם.

הנה קישור לסטנד-אפ והנה מקבץ מייצג של מעלליו:

פרנקי בויל והפרוקליימרס - שלישיה שהופרדה?

זוהי יפו, עוגה, זוהי יפו

2009-07-13T17:19:00.011+03:00

יש התופסים את מטבח העילית הבריטי כאוקסימורון. הרי זו המדינה שהצליחה להמציא פלאות קולינריות כמו פאי כליות, fry-up לארוחת בוקר צהריים וערב וfried mars bar. כאן כוהנת המטבח האנגלי, דיליה סמית' מדגימה באלגנטיות כיצד גם אתם יכולים לתרום לסטטיסטיקת המדינה השמנה באירופה. שימו לב לתגובה של ג'ון סנואו.

יש כמה מוצרי מדף שהם שם דבר בתרבות הבריטית, והם מרבים לאזכר אותם (למשל כאן בסדרה הכיפית spaced בסצנה אופיינית). הjaffa cake היא למעשה אינה עוגה, אלא ביסקוויט ספוגי עגול מצופה מרמלדת תפוזים ומעליה שכבת שוקלד מריר.

היא הומצאה ב1927, בעקבות הצלחת הdigestive biscuit שהיא בעצם עוגיה פשוטה שאין לה קשר לעיכול כלל. העוגיה נקראת על שם התפוזים שלנו! תפוזי יפו, שנודעו בעולם במתיקותם. אני מוצאת שהמקבילה הישראלית שלה היא ערגלית המשמש- משהו במרקם הג'ליי של המילוי ובספוגיות הבצק דומה, ואם רק יצפוה בשוקולד מריר, תתקבל גרסא עברית. הנה מה שיש לננה ממשפחת רויאל להגיד על הJaffa cakes-

Is it 'cos I is black?

2009-07-13T12:42:00.009+03:00

כולם מדברים על ברונו האוסטרי השערורייתי. אנחנו לא שוכחים איפה ברונו התחיל, ממש כמו אסי עזר- ככתב התרבות של Ali G, האלטר-אגו הראשי של סשה ברון כהן.

עלי ג'י א.ק.א אליסטר לסלי גרהם, הוא דוגמא קלאסית לChav, אנגלי לבן שמספח מאפייני תרבות שחורה- ג'מייקנית- אקצנט קריבי, שמיעת מוזיקת היפהופ רגאיי וג'אנגל ולבוש אופייני. אין מרחק רב בין דמויות של ברון כהן- כולן משתמשות ב"תומתן" וב"בורותן" כדי לשאול את השאלות הכי קונטרוורסליות ולהתנגח בקיצוניים שבקיצונים. אבל הסיבה שעלי ג'י הוא האלטר-אגו האהוב עליי הוא שעלי ג'י בועט בבטנה הרכה של התרבות האנגלית המהוגנת. עלי ג'י הוא קודם כל אנגלי, ולא זר חוצני כמו בוראט או הומו אקצנטרי כמו ברונו. הוא אנגלי לבן שמעדיף לאמץ תרבות שחורה זרה, מושפעת דווקא מהמהגרים ומאמריקה. הוא מעדיף להשתמש בשפה מקולקלת בדיאלקט זר. ובאנגליה שבה מפלגת הימין הקיצוני, הBMP, זוכה למספר המושבים הגדול ביותר בקבינט האירופי, יש הכרח לדמות כזו. ועלי ג'י אכן עורר סערות בשעתו.
תרבות הChavs היא תרבות הולכת ומתפשטת בקרב הנוער הבריטי. הצ'אב הוא שם כללי לפושטקים לעיתים עבריינים קטנים, שנעים בכנופיות, שותים ומתפרעים בכל רחבי אנגליה. גילם נע מ7 עד שישים. קוד הלבוש והתנהגות זהים בין אם מדובר בליברפול או ברדינג. צ'אב או chavette טיפוסיים לעולם לא ייתפסו בלי חליפת ספורט (עדיף של קאפה), טריינרס לבנות, הרבה בלינג וכובע מצחיה של burberry. ויקי פולארד, היא מאט לוקאס מlittle britain היא מלכת הצ'אבטיות. הנה יום טיפוסי בחיי ויקי.

psycho

2009-07-11T11:16:00.006+03:00

יא בא ייה, איזו סדרה. כבר המלצנו על Psychoville בחום, אבל לכזה פרק מופתי כמו הפרק הרביעי, לא ציפינו. פרק שהוא כולו הומאז' ישיר לסרט "Rope" לאלפרד היצ'קוק. הסרט מ1948, הוא אדפטציה למחזה שנכתב ב1929 אודות שני סטודנטים החונקים למוות את חברם לכיתה ממניעים אסטתיים-ניטשיאניים ומחביאים את הגופה בתיבת עץ בדירתם. המחזה נכתב בהשראת מקרה הרצח המפורסם שביצעו לאופולד ולואב, שביקשו לבצע את הרצח המושלם. המחזה והסרט מתרחשים בREAL-TIME, במהלך ערב אחד בלוקשיין אחד, דירת הרצח. לשם כך, היצ'קוק ביקש לערוך ניסוי קולנועי בו הסרט כולו מצולם בשוט אחד. זה כמובן, היה בלתי אפשרי בעידן הפילם, כשכל מגזין פילם מצלם רק כ11 דקות. לכן, סוף כל סגמנט מסתיים באובייקט כהה, כגב או כתיבת העץ, וממשיך באותה נקודה. זה נותן את האשליה של שוט אחד מתמשך. זהו גם הסרט הראשון בו היצ'קוק השתמש בטכניקולור, והשימוש בו הוא מקסים- הסרט מתחיל באור יום ועובר דרך שקיעה מרהיבה ומסתיים בחושך ובפתרון הרצח. למעשה, היצ'קוק הפרפקציוניסט הידוע צילם מחדש כמה סגמנטים כי הוא לא היה מרוצה מצבעי השקיעה. היצ'קוק כינה את הסרט "ניסוי קולנועי שכשל", אך כמו כל סרט של היץ', הוא מותח, פסיכולוגיסטי ומהנה. שני הסטודנטים הם ניהיליסטיים במידה וג'יימס סטוארט הוא כתמיד חריף, אירוני ונהדר.
פרק 4 של פסיכווויל הוא הומאז' מדוייק ל"חבל"-נעימת הפתיחה (שהיא דווקא מ"פסיכו"), עיצוב החלל, תנועות המצלמה, רקוויזיט הרצח, תיבת העץ, ההלבשה, הקאטים בין הסגמנטים (אף על פי שאין צורך בכך בצילום וידאו), הפסיכולוגיזם ועוד. וזה גם מצחיק נורא.
הנה פרק 3

ופרק 4

המזרח התיכון

2009-07-10T13:43:00.005+03:00

נחתה עליי רוח מקומית. המונח "מזרח תיכון" הוא מונח שהושרש בתחילת המאה העשרים באנגליה, כחלק מהלך הרוח הקולוניאליסטי. והרי זה כ"כ אנגלי מצידם לראות את עצמם כמרכז העולם, כערש התרבות, למען השם, הם החליטו שקו האורך אפס יעבור בארצם (לצרפתים לא היתה באמת מילה בועדה שהוקמה ע"י אנגלים). ובכל זאת, המנדט הבריטי לא הותיר חותם תרבותי ניכר בארצנו. מה שנתפס כמוזיקה ארצישראלית היה ממקור השפעה מזרח אירופאי או בלקני.
אז הנה אסופה של שירים עבריים ללא קשר לאנגליה בכלל. אגב, יוחזר המנדט הבריטי! (לא ככה?)

גטו שיק

2009-07-09T17:56:00.009+03:00

יואי וריילי פרימן הם שני אחים צעירים מהגטו של שיקגו שעוברים לפרוורים הלבנים כדי לגור עם סבם השמרן והפרגמטי. השניים הם הפכים גמורים: יואי (על שמו של הפנתר השחור יואי פ. ניוטון) הוא סוציאליסט ורדיקל שחור וביקרותי באותה מידה כלפי חבריו ומפורסמיו השחורים כפי שהוא כלפי פולטיקאים ימניים. ריילי? ריילי אוהב בלינג בלינג וראפ וביצ'ס.

הבונדוקס היא רצועת קומיקס של אארון מקגרודר שהחלה בעיתון של אוניברסיטת מרילנד (פיקנטריה אזוטרית: העורך של העיתון היה ג'ייסון בלייר שנתפס כמה שנים מאוחר יותר ממציא כתבות בניו יורק טיימס) ועברה למגזין ההיפ-הופ Source לפני שנקנתה לסינדיקציה על ידי יוניברסל אי שם ב 1999.

הקומיקס הצליח לעורר שעורירות קטנות פה ושם, כמו למשל כשיואי התקשר לקו לטרור אחרי ה 11 לספטמבר כדי לדווח להם שרונלד רייגן מממן טרוריסטים או כאשר הוא וחברו פרסמו מודעה בניסיון למצוא חבר לקונדוליזה רייס שתוכנה היה: "female Darth Vader type that seeks loving mate to torture" . הוושינגטון פוסט החרים את הקומיקס למשך שבוע לאחר הרצועה הזו, רפובליקנים חסרי חוש הומור שכמותם. ב 2005 מקגרודר מכר את הזכויות לסרטים ולטלויזיה של הבונדוקס לסוני ועבר לפתח את סדרת הטלויזיה שמבוססת על הקומיקס לרצועת Adult Swim המשובחת של קרטון נטוורק. הסדרה מתהדרת במראה אנימה יפני למהדרין ועונה מספר 2 אפילו צויירה בחלקה על ידי סטודיו אנימציה יפנית הידוע Madhouse שאחראי ליצירות כמו נינג'ה סקרול ופפריקה. במהלך שידור העונה הראשונה הודיע מקגרודר שהוא מוציא את רצועת הקומיקס לחופשה ממנה היא לעולם לא שבה וככל הנראה גם לא תשוב, אם כי את ההיסטוריה שלה עדיין אפשר למצוא באתר של Adult Swim.

חלק מהדמויות שהופיעו בקומיקס ננטשו במעבר לטלויזיה אך כבונוס קיבלנו דמויות חדשות, למשל את סמואל ל. ג'קסון וצ'רלי מרפי בתפקיד אורח חוזר כשני לבנים עשירים שחזרו מעירק ומדברים ומתנהגים ככושים. מה שנקרא whiggers באמריקה, טרייד הוגן אם תשאלו אותנו

כיאה לסדרה שמשודרת בקונגרלומט אמריקאי המסרים הפוליטים רוככו מעט (הסדרה הוצעה תחילה לרשת פוקס שוויתרה עליה כי הייתה קונטרוורסלית מדי) והקללות כמובן מצונזרות כדי להגן על הנוער האמריקאי הרך אבל הביקורת החברתית חיה וקיימת.

לא כל הפרקים אחידים ברמתם וסצינות הקרב המוגזמות מרגישות מעט מלאכותיות לפעמים, אבל כשהכל מתחבר, כמו למשל בפרק המשובח על משפטו של ר. קלי זוהי סאטירה חברתית מושחזת במיטבה. עונה 3 נמצאת כרגע בהפקה, בינתיים הרי לכם לינק לעונות 1+2.

mix-cassette

2009-07-06T14:42:00.012+03:00

בימים אלה הווקמן חוגג שלושים שנה ועוד רגע גם אני. נדמה לי שאני ובני גילי נולדנו לתוך עידן הקסטה- תקליטים עדכניים כמעט לא הודפסו ולאף אחד עדיין לא היה סי.די בבית. האלבומים הראשונים שקנינו היו בקלטות, וכיאה הסתובבנו צמודים לווק-מן וילקוט מלא קלטות מועתקות.

המיקס הזה מורכב משירים הראשונים שנורא נורא אהבתי בגילאים 12-15 (מביכים ככל שיהיו) מתוך קסטות שקניתי לבד, בלי השפעת אחיי הגדולים, ובעקבות בהייה בMTV ושמעתי הלוך וחרוש עד לקריעתן הבלתי נמנעת. המיקסטייפ האולטימטיבי שלי לגיל 14.

1. Jane's Addiction - Been caught steeling

2. Frank Black - Headache

3. איפה הילד? - העצב שלה

4. Blind Melon - No Rain

5. רעש - טים

6. Pearl Jam - Alive

7. קרח 9 - סרטים (אני קצת מבלפת, זה מעט מאוחר יותר, אך מתקשר לי לאותו ווקמן)

8. Suede - Animal Nitrate

9. Dinosaur Jr. - Not the Same

10. רמי פורטיס - שקיעתה של הזריחה

11. אסף אמדורסקי - חרש, ביבבה

להורדה- זיפ

עדכון- תודה על התגובות המרגשות. מהם שירי הקסטות האהובים עליכם?, שירים שהקשבתם להם עשרות פעמים בווקמן? אם יהיו מספיק, אני מבטיחה לערוך מהם מיקס- סיכום דור הווקמן.

דיוויד לה מיטצ'ל

2009-07-04T19:32:00.007+03:00

הגיע הזמן לדון בדיוויד מיטצ'ל.

יש כמה דברים שהאנגלי הממוצע סולד מהם במיוחד- צרפתים, אוכל צרפתי, כדורגל צרפתי ואנשי ה- Posh. אין ספק שהפער החברתי המשמעותי ביותר באנגליה הוא בין שכבת המשכילים האמידה לבין השאר. המלכה ובני משפחתה או חברי בית הלורדים הם מושא לעג יומיומי ואורח חייהם האנכרוניסטי משמש חומר מעולה לקומיקאים האנגליים. יש משהו כמעט אבסורדי בעומק הפער- בין זה לזה או בין זה לזה. אז מה קורה כשקומיקאי הוא בעצמו פוש?

דיוויד מיטצ'ל גדל באוקספורד למשפחה פושית (ופיתח תסביך משיחי). הוא גילה את המשחק ואת נטייתו הקומית בגיל צעיר וכיכב בכמה הצגות ילדים. בשנתו הראשונה ללימודי היסטוריה באוניברסיטת קיימברידג' הוא פגש בתיאטרון הפוטלייטס המפורסם את מי שיהיה שותפו המקצועי רוברט ווב הג'ינג'י. החיבור היה מיידי - הומור אינטלקטואלי המבוסס על אהבתם להיסטוריה, לספרות האנגלית ולשפה.

מיד בצאתם מהקולג' הם יצרו את תכניתם הראשונה Innocent Millions Dead or Dying: A Wry Look at the Post- Apocalyptic Age קומדיה על, איך לא, מלחמת העולם הראשונה. זה היה כישלון מסחרר, אך מפיק ממולח גילה את יכולת הכתיבה שלהם ושכר את שירותיהם כתסריטאים במספר תכניות קומיות.

הפריצה הטלוויזיונית הראשונה שלהם היתה ב2001 בThe Mitchell and Webb Situation (צפו). פסגת יצירתם עד כה היא סדרת המופת Peep Show- מיטצ'ל ו-ווב הם שני שותפים מתוסכלים מינית ומקצועית המתגוררים בדירת מועצה בדרום לונדון. לכאורה, זהו בסיס לעוד סיטקום על גברים בני שלושים שטרם התבגרו, אלא שמה שכה ייחודי הוא שהסדרה מוצגת מנקודת מבטם של שתי הדמויות הראשיות (או דרך מבטו של צד שלישי) וברקע נשמע voice-over של מחשבותיהם הכמוסות. יוצרי הסדרה מודים שהשראה הסגנונית באה מהסרט "להיות ג'ון מלקוביץ'" ושהשימוש בווייס-אובר ניטל מ"אנני הול" בו מופיעים כתוביות המגלות את רגשותיהם האמיתיים של הדוברים. עד כה שודרו 5 עונות כשהעונה השישית מיועדת לשידור בסתיו ועונה שביעית נכתבת בימים אלה. לצפיה- כאן או כאן או כאן או כאן (באחרון מופיעים גם שתי עונותיה של שיתוף הפעולה האחרון שלהם The Mitchell and Webb look).

ב2007 ווב ומיטצ'ל כתבו וכיכבו בסרט בעייתי למדיי "Magicians" אודות יריבות רבת שנים בין שני קוסמים שנאלצים לשתף פעולה בתחרות קסמים. ישנם רגעים נחמדים בסרט- אז אם צפיתם בכל עונותיה של peep show ובשאר שיתופי הפעולה של ווב ומיטצ'ל, צפו גם בו.

דייויד מיטצ'ל הוא פאנליסט קבוע בתכניות האקטואליה הקומיות, בQI והוא מנחה תכנית רדיו מקסימה הנקראת The Unbelievable Truth, בה קומיקאים צריכים לגלות חמש אמיתות בתוך הרצאה שקרית לגמרי על נושא כלשהו- לשמיעה.

לאחרונה ניתן לראות את בסדרת קליפים מקוונים בו דמותו הנרגנת כה מגיעה לעוצמות חדשות- לצפיה.

חמממממממממוד.

glastonbury fields forever

2009-07-01T15:04:00.003+03:00

ראו אילו תמונות יפהפיות ומגרות נלקחו בסוף השבוע האחרון בפסטיבל המוזיקה גלסטונברי:

ריירו!

ושימו לב לליין-אפ.

פריי vs קלארקסון

2009-06-29T20:06:00.005+03:00

ג'ף קונץ

2009-06-25T13:53:00.002+03:00

האם ג'ף קונס נהיה רון אינגליש? פופאי כהשראה?
בכל מקרה, אם במקרה אתם בלונדון ביולי, קיפצו לתערוכה חדשה ומקיפה שלו בגלרית סרפנטיין

הסטיג נחשף!

2009-06-24T18:35:00.006+03:00

הדעות על Top Gear בבלוג חלוקות- הדוניזם מת על ההתלהבות הילדותית ממנועים שעושים וורררררםםםםם ועצלנות בסיסית חושבת שהיא אנכרוניסטית, self-indulgent, מיזוגנית וששלושת המנחים הגיזרים איבדו מזמן מקסמם.

הוכחה לכך שאין לטופ גיר מה לחדש היתה בפרק הראשון של העונה ה13 ששודר השבוע. תכנית שלמה הוקדשה לעוד מירוץ טרחני בין מכונית, רכבת ואופנוע. נשמע מוכר? טוב שלא חזרו לפוצץ קרוואנים.

זאת ועוד, הסטיג, אותו נהג מרוצים מיתי ואפוף המסתורין, נחשף לאחר שנים של ספקולציות! באנטי-קליימקס מוחלט, הסטיג נכנס לאולפן וכמעט באגביות מסיר את קסדתו הלבנה. קלרקסון מחליף איתו מילה או שתיים וזהו. עכשיו ודאי תחל תקופה חדשה של ספקולציות- אם הוא אכן הסטיג. אבל, באמת, למי אכפת?

אז מיהו הסטיג? (התשובה במהופך)

!רכאמוש לקיימ

אליס אין צ'יינס 2

2009-06-24T15:07:00.006+03:00

התרגשות גדולה- תמונות ראשונות מ"Alice in Wonderland" לטים ברטון.
מאט לוקאס (little britain) בליהוק מושלם כטווידלדי וטווידלם. אגב, היו שמועות שהוא עתיד לגלם את אלפרד היצ'קוק הצעיר, הדמיון ביניהם מושלם.

ג'וני דפ ככובען המטורף. קצת דומה לווילי וונקה, לא?

והלנה בונהם קרטר כמלכה האדומה המטורללת, כמובן.
נראה מבטיח. חבל שאת אליס מגלמת שחקנית בת 19 ולא ילדה בת 8 כראוי. נו שוין.

והכי הכי משמח מבחינתנו שאת חתול הצ'שייר יגלם אהובנו סטיבן פריי. מתאים לו חתול ג'ינג'י חייכן.

Too Hot To Handle

2009-06-21T12:40:00.005+03:00

חם לי. מיקס קליל לצינון האוירה-

1. Brain Wilson - Our Prayer
2. Brain Wilson - Heroes And Villains
3. Buddy Holly - Heartbeat
4. Caribou - Melody Day
5. The Surfaris - Bombora
6. Delta 5 - Mind Your Own Business
7. Gaynael - Romentale et Sentimentique
8. BBQ & King Khan - Bimbo's Theme
9. The Troggs - Jaguar And Thunderbird
10. MC Hammer - U Can't Touch This
11. The Bees - These Are The Ghosts
12. The Trashmen - Surfin' Bird
13. Marie Laforet - Marie douceur, Marie coliere
14. Elvis Presley - A Little Less Conversation
zip!

עדיין חם.

פסיכי!

2009-06-20T10:44:00.005+03:00

קיצוני ביותר. Psychoville היא סדרה חדשה לBBC, שנכתבה ומבוצעת ע"י שני גאוני הקומדיה, Reece Shearsmith ו Steve Pemberton . הם היו גם אחראים לסדרה הקומית השחורה והנפלאה The League of Gentlemen (אתר רשמי, לצפיה).
מישהו שולח מכתבי "I know what you did" לחבורה של פריקים מטורללים מרחבי הממלכה הבריטית- עיוור בעל אוסף בובות ביני הגדול בעולם, גמד טלקינטי כוכבן פורנו גמדים לשעבר, אחות מיילדת המטפלת בבנה פרדי, בובת ההנקה, ליצן בעל פנים פנים מקועקעות בעל יד אחת, ומעריץ של רוצחים סדרתיים שמנהל עם אימו מערכת יחסים ארוטית. למה סוחטים אותם ומה הקשר ביניהם, על כך בקומדיה השחורה והביזרית הזו-

פלדה חמה

2009-06-14T23:00:00.004+03:00

לסוציאליסטים אין חוש הומור. ראו האינטרנציונל ביידיש. ראו דב גורילה וטופי .
מארק סטיל הוא סוציאליסט מצחיק. הוא התחיל את הקריירה שלו כסטנדאפיסט לוחמני בחוגי השמאל הרדיקליים. מפיק (חזיר קפיטליסט) מהBBC זיהה את הפוטנציאל וגייס אותו לרדיו 5. שם, בחופש יצירתי כמעט מוחלט, הוא כתב והגיש סדרת תכניות על אירועים היסטוריים, מהפכות ואישים- The Mark Steel Lectures, כולם מנקודת מבט סוציאליסטית. סיסמתו היתה- "Give me thirty minutes and I’ll convince you of anything", מובן שהן היו גם כתובות היטב ושנונות. ב2003-2006, התכנית עברה לפורמט טלוויזיוני מחכים ומהנה. ניתן לצפות בסדרה כאן, וכאן. וגם להקשיב להרצאותיו כאן.
מ-ה-פ-כ-ה!

Cheese Dip

2009-06-07T17:00:00.005+03:00

שירים על גבינה הם כל-כך צ'יזיים

1. Frank Zappa - The Voice of Cheese
2. פסיכופט צעיר - תגיד גבינה
3. Gang of Four - Cheeseburger
4. Aerosmith - Cheese Cake
5. Mr. Bungle - Cottage Cheese
6. Add [N] To [X] - Hit For Cheese
7. The Residents - Krafty Cheese
8. Nirvana - Big Cheese
9. Le Fils des Trois Mousquetaires - Sex and Cheese
10. Tom Waits - Paris Mood / un de Fromage
zip

Into The White Noise

2009-05-25T15:36:00.007+03:00

לרגל חג השבועות או סתם כי יצא, אנו מגישים לכם מסע לתוך הרעש הלבן.

1. Captain Beefheart - White Jam
2. Shearwater - White Waves
3. Velvet Underground- White Light
4. Sly & The Family Stone - Don't Call Me Nigger, Whitey
5. Billy Idol - White Wedding
6. Sonic Youth - White Cross
7. Dandy Warhols - Whitegold
8. BRMC - White Palms
9. Crass - White Punks On Hope
10. Astrobrite - Whitenoisesuperstar
זיפ

Grandmaster Flash and Melle Mel-White Lines (12" single) from James Gangale on Vimeo.

הולמס, שרלוק הולמס

2009-05-20T17:45:00.002+03:00

איזה wanker גאי ריצ'י.

זהב לבן- באמת

2009-05-20T11:54:00.002+03:00

כן, אלה פרסומות לחלב. איפה מועצת החלב ואיפה got milk?

2009-05-19T21:11:00.001+03:00

כרזה מרגיעה זו פורסמה בימי הבליץ הגדול על לונדון במלחמת העולם השניה. מה זה לעומת חמסין?

מארק אי סמית הוא ישו

2009-05-17T16:10:00.003+03:00

לרגל זכית מנצ'סטר יוניידט באליפות אנגליה: שני גיבורי תרבות מנצ'ואיסטים מתאחדים!

Ideal היא סדרה קומית נהדרת בכיכובו של ג'וני וגאס, בה הוא מגלם את מוז, סוחר סמים קלים שמן ועצלן ממנצ'סטר. הסדרה מתרחשת רובה ככולה בתוך דירתו, אותה הוא חולק עם חברתו ניקי, כשאליה מגיעים מגוון רחב של טיפוסים שבאים לסחור או להתרועע. לצפות בסדרה זה קצת כמו להיות בהזיית גראס (כך שמענו) - צופים במציאות סוריאליסטית שנעה מהר מידי בעוד אתה שרוע/סרוח על ספה.

למשל,צפו בניקי יולדת כשמוז וידידו ההומו מתמסטלים מגז הצחוק שאמור לעזור לה. די מזל, כי היא יולדת תינוק שחור.

ומארק אי. סמית', הו מארק אי., סולן "The Fall", הגאון המעורער הבלתי מעורער של הפוסט-פאנק הבריטי, האיש שהיו לו יותר חברי להקה מלגבעתרון לדורותיו, ומספר דומה של אלבומים. מיזנתרופ שנון, אשף מילים ולחן שממשיך להפציץ כבר 30 שנה. אם אתם במקרה לא מכירים- האזינו לאלבום המושלם This Nation's Saving Grace. בינתיים, צפו בו מגלם את ישוע.

אליס אין צ'יינס

2009-05-16T23:40:00.001+03:00

צפו בזה!

בובות שעווה, בובות קש, בובות על חוט

2009-05-10T22:24:00.010+03:00

האוסף מוקדש לחברתי האהובה טליה, שהכירה לי את עולמן הסודי והמופלא של בובות השעווה.

1. France Gall - Poupe De Cire, Poupe De Son פרנס גל בת ה16, זוכת האירוויזיון לשנת 1965 בשיר של הגאון סרז' גינסבורג.

2. Sandie Shaw - Puppet On A String שנתיים אחרי כן, זכתה בובה נוספת במקום הראשון.

3. Elvis - Puppet On A String

4. Cat Power - Baby Doll

5. Bruce Edwin - Doll Baby

6. The Greatful Dead - China Doll

7. John Zorn - Punk China Doll

8. Echo and The Bunnymen - The Puppet

9. Laurie Anderson - The Puppet Motel

10. Aerosmith - Rag Doll (הייתי חייבת)

11. Roxy Music - In Every Dream Home a Heartache שיר אהבה לבובה מתנפחת

זיפ!

כיפה אדומה

2009-05-10T15:10:00.005+03:00

צ'אנל 4 הבריטי שחגג בנובמבר האחרון 25 שנים, מרסק את ההגמוניה של BBC על דרמות איכותיות מבחינת סגנון, איכות והשקעה. מידי פעם הם מפציצים באיזו סדרה מעולה או מיני סדרה ולאחרונה הם שידרו את טרילוגיית Red Riding- שלושה סרטים באורך מלא ששודרו במשך שלושה שבועות ושהותירו את הצופים והמבקרים פעורי פה.

הסרטים Nineteen Seventy-Four, Nineteen Eighty, Nineteen Eighty-Three הם אדפטציה לארבעת רבי המכר של דייוויד פיס מתחילת שנות האלפיים. כפי שמשתמע משמם, הם מתרחשים לאורך שנות השבעים והשמונים ביורקשייר הצפונית ומתמקדים בסדרת רציחות סדרתיות ובייחוד ברציחות שביצע "המרטש מיורקשייר" , כמו גם בשחיתות במשטרה, במערכת המשפט ובפוליטיקה באותו זמן. כמו יורקשייר- הסדרה אפלה, קודרת וחודרת לקרביים. כל התפקידים מאויישים ע"י טובי השחקנים, ביניהם שון בין, פאדי קונסידין האדיר, רבקה הול, דייויד מוריסי ועוד ועוד. התוצר המפעים הוא שלושה פיצ'רים קולנועיים- כשהצילום, העיצוב האומנותי והבימוי לא נופלים ברמתם מאף מוצר הוליוודי, ואף מתעלים עליו. 1974 מצולם ב16 ממ והוא מכביד ועכור כביצה תובענית. 1980 מצולם ב35 ממ ו1983 בHD. ניכר שנעשה מאמץ אדיר בעיצוב וההלבשה, והתוצאה מתגמלת ולא כפויה.

חייבים להתגבר על המבטא הצפוני הבאמת בלתי-אפשרי לפיצוח, אך כשמצליחים -ההנאה מובטחת.

לצערי, הצלחתי להשיג רק את שני הפרקים הראשונים, אם מישהו מקוראי הבלוג (אם ישנם כאלה) מוצא את 1983, שילחו לינק- מה 'כפת לכם?

1974

1980

נע באוזן 1

2009-05-07T17:16:00.002+03:00

מדי פעם, כשחברי הבלוג לא עסוקים באיסוף מוזיקה לאחד מהפודקאסטים האחרים הם יחלקו אתכם את המוזיקה שהם שומעים לאחרונה. הרי מהודרה ראשונה לשנת 2009:

Bat For Lashes-Glass אלבום שני לנטאשה קאהן, יקירת האינדי החדשה מבריטניה שפועלת במרחב המוזיקלי בין קייט בוש, טורי איימוס ופי.ג'יי הארווי. ממלאת יפה את משבצת הכוסית האלטרנטיבית בחיינו, לפחות עד שיצא החדש של ג'ואנה ניוסום.

Neko Case-Fever המלכה הבלתי מעורערת של האינדי האמריקאי וחברת הניו פורנוגרפרז חוזרת בדיסק חדש שמלבד הקטע הסוגר התמוה בן ה31 דקות הוא ממתק אמיתי.

Beirut- La Llorona בתקליט החדש שלו זאק קונדון נטש את מוזיקת הבלקן לטובת תזמורת חתונות מקסיקנית. התוצאה למרבה הפלא די דומה, שזה דווקא דבר טוב. החלק השני והאלקטרוני של התקליט תחת השם Realpeople כבר פחות מוצלח.
The Pains Of Being Pure At Heart -Stay Alive אין דרך קלה יותר אל ליבם של יוצרי הבלוג מאשר להיות להקת שוגייז.
Cymbals Eat Guitars- Some Trees (Merrit Moon). אלבום בכורה לילדי האינדי האמריקאים שנשמעים כמו גרסה פופית יותר של built to spill, מצד אחד זה טוב כמו שזה נשמע, מצד שני זה גם רע כמו שזה נשמע.

John Frusciante-Ah Yom החדש של פרושיאנטה די מזופת באופן כללי עם קטעים ארוכים מדי, הרבה רפרנסס לאלוהים ועוד קאוור מיותר ל song to the siren (אפשר בבקשה להכניס את השיר הזה לרשימת קטעים אסורים לכיסוי או משהו?) אבל גם בדיסק חלש של פרושיאנטה יש קטע או שניים שמזכירים לנו למה אנחנו אוהבים אותו.
Feist+Ben Gibbard-Train Song
Stuart Murdoch-Another Saturday
שני נציגים מהאוסף הכפול והמשובח Dark Was The Night שמאחד את הקרם דלה קרם של האינדי. זה לטובת צדקה כלשהי אז תרגישו קצת יותר רע מהרגיל כשאתם גונבים אותו מהאינטרנט במקום לקנות אותו.

Andrew Bird-Anonanimal המולטי אינסטרומנטליסט והשורק הכי מוכשר במערב התיכון (וגם הguy crush של ספי) חוזר בדיסק חדש שממשיך את הקו שהתחיל בthe mysterious production of eggs ועושה את זה בהצלחה גדולה יותר מאשר armchair apocrypha הקודם שלו.

Junior Boys-Parallel Lines לא ממש ברור לי למה הצמד הקנדי הזה לא הפך לפוסטל סרוויס החדשים, אממה אחרי שני דיסקים שזכו לתשבוחות ביקורתיות ללא הצלחה מסחרית כנראה שזה לא בכוכבים. הדיסק השלישי שלהם הוא יותר "בוגר" עם קטעים ארוכים ומופקים לעילא ועילא, שום דבר שיפרוץ פלייליסט גלגלצי אבל מנה של אלקטרו-פופ אייטיזי חביב עד מאוד.

an unplugged tribute

2009-05-02T19:41:00.011+03:00

אף על פי שאני בגיל המתאים, אני לא מאלה שגילו את המוסיקה דרך נירוונה. לא מזמן נערכו חגיגות 15 שנים להתאבדותו של קורט קוביין. היה עצוב ונוסטלגי, כי אלה היו גם חגיגות 15 שנה לגיל 14, עת חרשתי על קסטת האנפלגד. לא בטוחה שאני מסכימה לסברה שנירוונה היתה מהלהקות הטובות והחשובות בהיסטוריית המוזיקה. מה שכן- לקורט קוביין היה טעם מצויין. הנה, תקשיבו-

1. Lead Belly - In The Pines

2. The Vaslines - Jesus Wants Me for a Sunbeam

3.The Vaslines - You Think You're a Man אגב קאברים מוצלחים, זהו קאבר לשיר של דיוויין, הטרנסוויסט שגילם אינספור דמויות מדהימות בסרטים של ג'ון ווטרס, ונפטר בדמי ימיו.

4. David Bowie - The Man Who Sold the World כאן בגרסת לייב

5. Meat Puppets - Plateau שניים מחברי הלהקה ניגנו עם נירוונה בסשן האנפלגד.

6. Meat Puppets - Oh Me

7. Meat Puppets - Lake of fire

8. B.F. Shelton - Pretty Polly אומרים שהשראה לשיר Polly, היתה בבלדת הרצח המצמררת הזו מ1927. אני מאמינה להם.

9. The Beatles - I Wanna Be Your Man קוביין אמר שההשראה לAbout a Girl היתה כשלוש שעות האזנה לMeet The Beatles, האלבום שהכיר לארה"ב את החיפושיות.

10. Pixies - Gigantic קוביין לא היסס להודות בהשפעת הפיקסיז, ובמיוחד אלבומם, סרפר רוזה, על יצירתו. הוא גם חשב ששירם הטוב ביותר הוא ג'ייגנטיק.

11. Daniel Johnston - Big Business Monkey מתוך האלבום - hi, how are you

זיפ!

קוּם הִתְנַעֵרָה עַם חֵלֵכָה

2009-05-01T20:11:00.004+03:00

פועלי ישראל והעולם, חג שמח!

שפעת החזירים

2009-04-29T00:25:00.001+03:00

תודה לקורא סטיבן קולבר

Smeg it

2009-04-28T20:09:00.020+03:00

בשורה למעריצי Red Dwarf- זה מכבר שודרו שלושה פרקים חדשים לגמרי של סדרת הקאלט. יש באנגליה עכשיו איזו תחיה של סדרות טלויזיה אהובות מהעבר- ההצלחה הפנומנלית של דוקטור הו המחודש היא כנראה הסיבה לכך.

הסדרה שודרה מ88 עד 99, וכמו הרבה תכניות מעולות גם המקור שלה הוא ברדיו. שני יוצריה, רוב גרנט ודאג ניילור נפגשו כששניהם היו כותבים של ספיטינג אימאג' הבריטית. אי שם בתחילות שנות ה-80 השניים כתבו תוכנית מערכונים בשם Cliche שהמשכה Son of Cliche הוא הבסיס לרד דוורף. לאחר שלושה נסיונות כושלים הם הצליחו סוף סוף לשכנע מנהל בביביסי שיש שוק למד"ב בעולם וקיבלו תקציב לעונה אחת. היוצרים מציינים בראיונות שקומדית המד"ב Darkstar(שגם היא נושאת את חותם האיכות של בלוג זה) היתה ההשראה העיקרית לסדרה כששילבה מד"ב, קומדיה ואנשים רגילים בחלל. רד דוורף היא למעשה קומדיית מצבים פסאודו-מדע בדיונית ובמרכזה דייב ליסטר, צוער זוטר בספינת כורים שנכנס להקפאה בתור עונש על שהבריח חתול לספינה, בזמן שליסטר מרצה את עונשו מושמד שאר הגזע האנושי על ידי וירוס קטלני(לא, לא שפעת החזירים). בכדי לשמור על שפיותו מחייה מחשב הספינה בעל האייקיו של 6000 (או 6, הוא שוכח) את שותפו השנוא לחדר בצורת הולגרמה נרגנת ויחד עם חתול-אדם שהתפתח במשך שלוש מיליון השנים מהחתול שלו הם מחפשים סימני חיים ביקום. מה שיפה בסדרה הוא שבניגוד למצופה ממעשיית חלל, אין בה כמעט מפגשים עם חוצנים, למעשה לא קורה בה הרבה יותר מידי. כמו הרבה סדרות בריטיות מוצלחות ניסו להעבירה לקהל האמריקאי- אך שני פיילוטים אמריקאים לא צלחו, לשמחת כולנו. היא שרדה שמונה עונות, כשלאחר עונה 6 נפרדו דרכי היוצרים ודאג ניילור היה האחראי הבלעדי להמשך. עונה 8 היתה הקונטרוורסלית מכולן, בה הוחזר צוות הספינה לחיים ע"י ננו-רובוטים. אחריה, כבר אף אחד לא ציפה לעונה נוספת, והנה, עשור לאחר שידור הפרק האחרון- עונה תשיעית! פאן פאן פאן אין דה סאן סאן סאן

The Smell of Vic and Bob's Shooting Stars

2009-04-27T23:56:00.004+03:00

ספי: מעניין למה בוב מורטימר אף פעם לא בא לqi
נילי: הוא לא כ"כ היה בטלויזיה בשנים האחרונות
ספי: ‫מה הוא עושה?
נילי: היה בעיקר ברדיו
ספי: ‫זה לא אומר שהוא לא יכול לבוא לqi
נילי: ויק הופיע בכל תכנית אפשרית
ספי: that whore
נילי: וגם עשה מליון תכניות ריאליטי לסלבס
ספי: ‫מה הנחה אח גדול למינהם?
נילי: לא. השתתף.
i'm a celeb get me out of here
ספי: ‫ באמת? פוי עליו
נילי: אגב, אולריקה זכתה באח הגדול של הוי איי פי השנה
ספי: ‫ זה כסף? או רק עוד 15 דקות תהילה
נילי: כמו פה- הם מקבלים מלא כסף כדי להשתתף
ושם המשימות משפילות פי כמה
ספי: ‫ טוב מאוד
‫ואין את עדי נוימן
נילי: והשנה השתתפו בו 3 זונות ריאליטי- קוליו, לה טויה ג'קסון ומיני מי
והיה פריק שואו מושלם
ספי: ‫עקבת או שאת יודעת מצ'רלי ברוקר? :)
נילי: צ'רלי....
הו צ'רלי...
ספי: ‫הוו צ'רלי
נילי: צ'ררררררללללייייייייי
נילי: Shooting Stars- ComedyConnections

ספי: ‫זה כמו אילן היוחסין של הרוק?
נילי: כן. שווה

Master Lock

2009-04-27T18:34:00.006+03:00

שון לוק הוא אחד הקומיקאים האהובים עלינו- כשהוא מופיע בQI, ברור לנו שזו תהיה תכנית מעולה.

הוא בכלל התחיל את הקריירה שלו בתור פועל בנין, ולכן יש לשער שהוא אסף שם די הרבה חומרים, וגם מקרה לא חמור מידי של סרטן עור שגרם לו לנטוש את המקצוע. הוא מספר על זה בתכנית החמודה Room 101 לצפיה.

ומה עושה פועל בנין מובטל? מתחיל להופיע כסטנד-אפיסט כמובן. בנוסף, הוא כתב חומרים לתוכניתו של אהובינו ביל ביילי ?Is It Bill Bailey לצפיה.

בשנת 98 הוא קיבל תכנית רדיו בביביסי 2, 15Minutes of Misery. במרכז התכנית דמות מיזנטרופית חורשת רע, המצותתת לשכניה באמצעות באג, המכונה "The Bugger King", שהותקן בשירותים של בנין שלם בדרום לונדון.

תכנית זו היתה הבסיס לסדרה הבאמת נהדרת, 15Storeys High , ששון לוק כתב יחד עם מארק ננלי ומארק לאמאר (הוא מארק לאמאר מnever mind the buzzcocks, וshooting stars. אגב, בכריסטמס האחרון שודר פרק מיוחד וחדש של shooting stars. איך הזדקנו, יא אללה). שון לוק, מגלם בה את וינס, מציל ציני ושונא-אדם שנאלץ לחלוק את דירתו עם ארול ספירס, נער המלקות האסייתי שלו. במקום מכשיר ההאזנה, הסדרה משולבת בקטעים לא קשורים ולעיתים תמוהים מאד, המתרחשים ברב הקומות בו הם מתגוררים. הסדרה שרדה רק 2 עונות ו12 פרקים והיא נהדרת- צפו!

בשנים האחרונות שון לוק משתתף בתכנית 8out of 10 cats, שעשועון החדשות הסביר של צ'אנל 4, ומנחה תכנית חביבה TV Heaven Telly Hell על נפלאותיה וזוועותיה של הטלוויזיה הבריטית, כפי שנבחרו ע"י קומיקאים מובילים.

יאללה, תשתחררו קצת

2009-04-26T19:46:00.007+03:00

1. יוסי בבליקי - סוויטת יום העצמאות
2. Dianna Ross & The Supremes - You Just Keep Me Hanging On
3. Charles Mingus - Freedom
4. Violent Femmes - Blister In The Sun
5. Josef K - Sorry For Laughing
6. Gil Scott Heron - The Revolution Will Not Be Televised
7. Engelbert Humperdink - Please Release Me רק בגלל שגיל סקוט הרון יורד עליו
8. ביקיני - שמש
9. דני בן ישראל - בנדום קול המסיבות
זיפ
אני, נילי, בת חוה ומרדכי יבדול"א, מקדישה מיקסטייפ זה לזהר, חבר ואיש ספר, ולתפארת מדינת ישראל.

I want to dip my balls in it!

2009-04-26T17:42:00.008+03:00

הסטייט היא קבוצה בת 11 חברים שקמה באוניברסיטת nyu בסוף שנות השמונים מתלמידי החוג לדרמה וקולנוע של האוניברסיטה. אחרי שצברו ניסיון בהופעות בקמפוס ובאוף ברודוואי התמזל מזלם וmtv החליטו שנמאס להם להיות רק ערוץ מוזיקה (זוכרים ש mtv היו ערוץ מוזיקה?) . אחת התוכניות הראשונות שעלתה היתה you wrote it you watch it תוכנית מערכונים בהנחיית ג'ון סטיוארט שבה חברי הקבוצה ביצעו מערכונים שנכתבו על ידי קהל הצופים. רק עונה אחת החזיקה הסדרה מעמד אבל חברי הסטייט קיבלו כתוצאה ממנה תכנית משלהם.

שלוש עונות החזיקה הסטייט בטלויזיה בעזרת מערכונים פרווקטיבים לעתים ונמוכים לעיתים אחרות (יחסית לניינטיז, היום בערוץ הילדים רואים דברים יותר גרועים) שפנו לקהל שמאס בגנריות של תוכניות מערכונים אמריקאיות כמו saturday night live . לאחר סוף הסדרה המשיכו חברי הקבוצה לעבוד יחד, הופיעו בכמה סרטים, בינהם wet hot american summer המשעשע אבל את רובם קרוב לוודאי שתזהו מרינו911 , סוג של סדרת בת של חברי הסטייט.

ולמה נזכרנו בהם פתאום? כי אחרי שנים של בלאגנים עם זכויות יוצרים עומד סוף סוף לצאת מארז של כל פרקי הסטייט על דיוידי! כן כן דמויות מיתיות כמו האולד פשיונד גאי, לבון ובארי, ולואי האייקוני יגיעו אל ביתכם (או אל הטורנט הקרוב למקום ביתכם) ממש ממש בקרוב. אולי אז נוכל סוף סוף למצוא ביוטיוב קליפ של דאג, אלילנו הנון-קונפורמיסט. כמאמר המשורר i'm ouuttttaaaa here