Q Gardens

איזה כיף!

מיקסמולדת

ב16 בנובמבר 1979 נפתח קו מטרו מס' 1 בבוקרשט, וגם נולדתי אני. ביקשתי מכמה מחבריי להקדיש לי שיר לכבוד יום הולדתי ה30 והתוצאה היא מיקס מאד אקלקטי וסנטימנטלי עבורי.

01 April March - Laisse Tomber les Filles (בקרוב בגרסת זיקו עזיקרי ולהקתו)

02 דיקלה - שימחתי

03 Todd Rundgren - A Dream Goes On Forever

04 Mahalia Jackson - I'm On My Way

05 Iggy Pop & Francoise Hardy - I'll Be Seeing You

06 Jeane Manson - Avant De Nois Dire Adieu

07 Can - She Brings The Rain

08 Peter Sarstedt - Where Do You Go To My Lovely

09 The Flaming Lips - Do You Realize

10 Belle & Sebastian - Wrong Love (השיר שאני הכי אוהבת לזייף)

11 יהודה לדג'לי - Learning to smile

12 Cat Power - Sea of Love

13 The Big Pink - Too Young to Love

14 Blur - Coffee and TV את השיר הזה אני מקדישה לעצמי, לעוד שנים רבות של בהייה והתענגות

הורידו ZIP

רק עוד מה אחד

נו, כנראה בגלל זה פתחתנו בלוג ביחד. שסתם שני אנשים יכתבו על דוקטור מי באותו היום? מגוחך
אז הנה, עוד קצת מדייויד טננט החמוד כדי לרכך את המעבר. קבלו את הסדרה המצוירת!
חבל שזה נראה כאילו הגרפיקאים לקחו את הטארדיס ל-1989

דוקטור מי?

ספיישל אחד לפני אחרון בכיכובו של דייויד טננט החמוד בתפקיד הדוקטור, לפני שהאיש האלמוני הזה (מאט סמית'):

יחליף אותו בספיישל חג המולד המסורתי, בו יחזרו כל הדמויות האהובות שראינו אלפי פעמים בספיישלים קודמים.

איזה מתח

מתנצלים על ההיעדרות הארוכה. בכ"ז, עצלנים.

בינתיים עלו לשידור בITV שתי מיני-סדרות מתח חדשות. האחת, Murderland, בכיכובו של רובי קולטריין, בתפקיד בלש משטרה אירי שפרשת רצח בלתי פתורה חוזרת לרדוף אותו. אין באמת הבדל בין הדמות שהוא מגלם כאן לבין פיץ הפסיכיאטר מסדרת "המפצח" (אף היא מבית ITV): שניהם חריפים, נהנתנים ורודפי צדק, אך ביסודם משהו מסוכסך, רקוב אפילו. Murderland בהכרח תסבול מההשוואה לסדרת המופת, והיא אכן, לא מספיק טובה. אם כי, תמיד תענוג לצפות בתצוגות המשחק המרשימות של קולטריין. לינק ל"המפצח". לינק לMurderland.

סדרה טובה הרבה יותר, שגם לה השוואה מצערת בלתי נמנעת, היא Collision. בלש משטרה (הפעם סקוטי) חוזר לעבוד אחרי ששכל את אשתו בתאונת דרכים. הוא בוחר לחקור דווקא תאונת דרכים קשה שבה כל אחד מחמשת הרכבים מחביא סודות אפלים. מסתבר, שאיכשהו כל הנוסעים באו במגע באותו יום. מזכיר משהו? אולי את הסרט Crash של פול האגיס? אלא שהיוצרים האומללים החלו לעבוד על התסריט לפני עשור, כך שאי אפשר להאשימם בפלגיאט. הסדרה עצמה ראויה למדיי, היא מותחת על אף שלעיתים נדמית קלושה. לצפיה

מוקדש באהבה לאירן

ספינת הנשק גורמת לנו להזכר באחד הבי-סיידים היותר טובים של רדיוהד

(לא סתם) עוד סרט על הביטלס