לא חשוב מי

חג המולד מזמן המון ספיישלים טלוויזיונים. הראשון וכנראה המוצלח מביניהם היה הNMTB מאתמול.

מסכמים

עת נגמר לו העשור הראשון בחיינו בו אנו בהכרה מוזיקלית מלאה מתחילתו ועד סופו החלטנו שהגיע זמן סיכום. לא רק בשבילכם, גם כדי שאנחנו ניזכר למה לעזאזל הקשבנו בעשר השנים האחרונות. צפו לניימדרופינג המוני, יותר מדי סוגריים, הרבה דיסקים של רדיוהד וערגה לתקופה תמימה יותר לפני התפרצות האינטרנט בה היה נחוץ מאמץ כלשהו כדי להשיג את המוזיקה שלך (פאק אנחנו מזדקנים)

הסיכום יחולק לשניים. הנה חלק א', השנים המקודמות. 2000-2004 בהן החל הסאונד הניו-יורקי הדומיננטי להתעצב, ההיפ-הופ היה הדבר הכי לוהט בסביבה ואלקטרוניקה צמחה לה תחת כל עץ רענן. סליחה לכל מי ששכחנו.

וסליחה על האורך, נגררנו..

2000 בנזונה של שנה מוזיקלית
Jurassic 5-Quality Control אף אחד לא שילב כל כך טוב היפ-הופ ואינטליגנציה. ברור שלא היה להם סיכוי.

Broadcast-The Noise Made By People מי אמר שצריך לחדש בשנות ה-2000? הנה לכם דיסק סיקסטיז חולמני לכל דבר ועניין.

White Stripes – De Stijl לא ממש זכה להכרה לה הוא ראוי עד הרי-אישיו המתבקש לאחר הפריצה, אבל כבר כאן יש ניצוצות גדולה. הוכיחו את כל מה שחובב מוזיקה חשב לעצמו בשלב כלשהו, להקה לא ממש צריכה בסיסט.

Yo La Tengo-And then Nothing Turned Itself Inside Out עושה רושם שהם מסוג הלהקה שהאנשים היחידים שאוהבים אותם הם מבקרי מוזיקה, ואנחנו שואלים אותכם, למה לעזאזל? יש פה שיר שההשארה שלו היא פרק בסימפסונס אנשים! תתעוררו!

Radiohead-Kid A אחרי שהוציאו את הדיסק הכי טוב (אולי) של שנות ה-90 תום יורק החליט ששוברים את הכלים ולא משחקים, לא בא להם לכתוב שירי רוק דיכאוניים מושלמים יותר, הם רוצים שווארפ יחתימו אותם. התוצאה, גם אם לא הדיסק הכי טוב של רדיוהד היא מצוינת והכרחית ובסדר הגודל של ההתחברות של דילן לגיטרה החשמלית. חשבו על זה כרוע הכרחי, בערך כמו הצליבה של ישו לנוצרים.

Badly Drawn Boy – Hour of the Bewilderbeast דיסק בריט-פופ נפלא שהיה גבוה יותר ברשימה (שהיא לא לפי איכות אבל למה להתקטנן) אם רק דיימון גאף היה מפעיל קצת סלקציה בחומרים שהוא מכניס לדיסק. בצורתו הנוכחית הוא קצת ארוך מדי.

Modest Mouse-Moon and Antartica הידעתם שהדיסק הזה הוא השקט והאינסטרומנטלי ביותר שלהם כי הסולן, אייזיק ברוק, שבר את הלסת במהלך ההקלטות? מישהו צריך לנסות את זה על כריס מרטין.

Outkast-Stankonia יש שיר אחד שמתאר היטב את הלך הרוח בדיסק so fresh, so clean אולי ה-דיסק ששם את החותמת על מעבר ההיפ-הופ למיינסטרים ומועמד רציני לשיר העשור עם B.O.B.

Clinic-Internal Wrangler אולי שוחרר בשנות האלפיים אבל הגיטרות והקלידים הללו נטועים עמוק עמוק בשנות ה-70.

Grandaddy-The Sophtware Slump מכיוון שרדיוהד פינו את נישת שירי רוק הדיכאון באו גרנדדי והוכיחו שהם יכולים לעשות את זה לא פחות טוב. דיסק יפיפה ומלא מרקמים אלקטרונים ופוביה טכנולוגית.

Godspeed You Black Emperor! - Lift Your Skinny Fists like Antennas to Heaven הרכב הצד של חברי Silver Mount Zion (או להפך) בדיסק כפול אפי ועוכר שלווה שמורכב רק מארבעה קטעים, שנבנים לאט לאט ואז מתרסקים. שמישהו ייתן להם את הטלפון של דייויד לינץ.

At the Drive In-Relationship of Command הדיסק הראשון בו התקרב הרכב הרוק מטקסס לשחזר חלק מהאנרגיות המדהימות של ההופעות החיות שלהם. כמובן שהם התפרקו זמן קצר אחר כך וסיפקו לנו שתי להקות מחורבנות. נפלא.

2001
נילי: תכלס כל מה שקרה בעשור האחרון נבע ממגדלי התאומים ב 2001
ספי: ‫אז הסטרוקס אשמים ב 11.9?‬
נילי: כן!
The Strokes-Is This It "הסטרוקס האלה כאלה גנבים". פלט פעם אח של חבר שלי שנכנס לחדר בדיוק בזמן שהקשבנו לדיסק של טלוויז'ן. אז כן, הם לא ממש מקוריים, וגם לא ממש מוכשרים אבל הדיסק הזה מפוצץ בכל-כך הרבה סטייל ושירים קליטים, והיה להם את הלוק הכה נכון עד שלא היה ספק שהם יהפכו לכוכבים. וגם מישהו עוד הקשיב לשטויות של NME בתחילת העשור, זה בטח עזר.

Daft Punk-Discovery ממובילי סצינת האלקטרוניקה הצרפתית החדשה בדיסק כיפי עד מאוד עם הרבה דיסקו וגם הפעם האחרונה שבה להשתמש בווקודר היה מגניב.

Cannibal Ox-The Cold Vein אולי הפעם האחרונה שבה האנדרגראונד ניסה להזכיר לנו שהיי, עדיין די חרא שם בגטו. מחוספס, חד, מופק להפליא

Radiohead – Amnesiac רגע, זה דיסק שאריות מקיד איי? אז למה הוא יותר טוב?

The Shins – Oh, Inverted World קראתי פעם תיאור נפלא של ההרכב הזה כשמישהו השווה אותם לביץ' בויז ששרים דרך מאוורר. אחד הדיסקים החביבים עליי בעולם, פנינת פאוור פופ מופלאה שהיוותה יחד הפורנוגרפים מעין תבנית מעולה לכל הלהקות שרצו להיכנס לפסקול של האו.סי. וזה עוד לפני שנטלי פורטמן הצהירה שהם ישנו לכם את החיים.

New Pornographers – Mass Romantic האם סופר גרופ של אמני אינדי שעל רובם אף אחד לא שמע עד שהם החלו לפעול במסגרת ההרכב הזה עדיין יכול להיחשב סופר גרופ? היאנג ליין של השינז בגזרת הפאוור-פופ. מפוצץ בסגנונות שונים ובפניני אינדי קליטות ומקסימות.

White Stripes-White Blood Cells שיסלח לנו מר קסבלנקס אבל לג'ק וויט יש יותר כישרון באצבע של הפריטה מאשר שיש לכל הסטרוקס. אולי פרצו ביחד וסימנו את הצליל החדש-ישן של הרוק בשנות ה-2000 אבל בניגוד להרכב הבינוני מניו-יורק, שחררו אלבום אדיר שמגיע לו כל סופרלטיב שאי פעם הורעף עליו. אפילו שמג וויט עדיין חרא מתופפת.

Mouse on Mars –Idiology צמד גרמני בדיסק אלקטרוני מוזר ומופלא, יש דבר כזה פוסט-טכנו? מיתרים וכלי נשיפה משתלבים עם אלקטרוניקה וקצת פרוג. לא יודע מה בדיוק קורה פה אבל זה די מגניב.

cLOUDDEAD – cLOUDDEAD אוסף של אי.פיז שאוגד לכדי דיסק בכורה מרתק. ככה זה היה נשמע אם בריאן אינו היה יוצר ראפ. אין שום דבר בעולם אליו אני יכול להשוות את זה.

Ian Brown-Music of the Spheres מעט יותר טוב מהדיסקים האחרים של סולן הסטון רוזס לשעבר שעשה לו קריירת סולו לא רעה בכלל. נגיעות האלקטרוניקה מצליחות להסתיר יפה את העובדה שהבנאדם כבר לא ממש מסוגל לשיר.

Spiritualized – Let It Come Down ג'ייסון פירס מעיף את כל חברי הלהקה ועושה דיסק בומבסטי עם ליווי של כמאה נגני תזמורת, וזה עדיין נשמע כמו דיסק של ספיריטואלייזד.

Low- Things We Lost in the Fire אולי הדיסק הכי שמח (ואני משתמש במושג הזה באופן מאוד רופף) של אחד הלהקות הכי מדכאות בסביבה.

Calla-Scavengers איפושהו במרחב בין סלואו קור לרוקבילי בהפקת אייקון אוונט רוק מהאייטיז (מייקל ג'ירה מהסוואנס) אפל, איטי, אדיר. לו רק היה תרגום הולם בעברית למלה bleak

A Silver Mt. Zion – Born Into Trouble As Sparks Fly Upwards מה יש לקנדים האלה עם פוסט רוק אפוקליפטי אפל? החיים כה מדכאים במונטריאול? שמישהו ייתן להם את הטלפון של פייסט שתוציא אותם לבלות או משהו. הרכב הצד של חברי Godspeed you black emperor (או להפך) בדיסק שכאילו נכתב לרגע בו נפלו התאומים.

John Frusciante-To Record Only Water for Ten Days עשור הקאמבק של פרושיאנטה, אחרי שעזב את הצ'ילי פפרס וכמעט מת מסמים הוא חוזר גם ללהקת האם וגם להקליט מוזיקה לבד. אחד הגיטריסטים המעניינים של העשור בדיסק הכי טוב שלו מבין העשרות שהוא הוציא בו.

2002
Wilco – Yankee Hotel Foxtrot הסיפור שמסמן יותר מכל אולי את המוזיקה בשנות ה-2000. ווילקו מקליטים יצירת מופת, חברת התקליטים זורקת אותם, האלבום דולף לאינטרנט, נהיה להיט, חברת התקליטים מחתימה אותם שוב ומשלמת לווילקו פעמיים על אותו התקליט. ג'ף טווידי ממשיך להתרחק מהקאנטרי של התקליטים הקודמים ולנדוד לו במרחבי האלט-רוק.

Flaming Lips – Yoshimi Battles the Pink Robots יותר אלקטרוני ופחות טוב מאשר soft bulletin המופתי אבל תקליט מוזר ומצויין כמו שרק הפליימינג ליפס יכולים ליצור.

Interpol – Turn On the Bright Lights חקייני הג'וי דיויזן הכי מוצלחים של העשור.

Spoon – Kill the Moonlight אולי לא גילוי מרעיש כמו שהיה הדיסק הקודם שלהם, אבל מאוד מהודק, קצת יותר מינימליסטי ומלא בשירים שתופסים אותך כבר אחרי עשר שניות.

RJD2- Dead Ringer כיום מכירים אותו בעיקר מי שאחראי לנעימת הפתיחה של מד מן אבל בתחילת העשור הוא היה אחד ממפיקי האנדרגראונד היפ הופ הבולטים ומועמד מוביל לרשת את די.ג'יי שדואו. קחו קצת בלוז, קצת פאנק, קצת ג'אז וקצת ראפ ושקשקו היטב, זה מה שיוצא.

Broken Social Scene-You Forgot It In People קלאסיקה אמיתית ומלאת המנונים של אחד מקולקטיבי האינדי החשובים של העשור. תקליט פופ מושלם, חדשני, גם מורכב מאוד מצד אחד וגם פשוט מצד שני.

Beck – Sea Change בק זונח את הגלאם של הדיסק הקודם, נפרד מהחברה ולוקח את נייג'ל גודריץ כמפיק. דיסק הפרידות האולטימטיבי של העשור? לא נכחיש זאת.

The Streets - Original Pirate Material כשטיילתי בניו זילנד חבר אנגלי שלי חשף אותי לתאוריית קונספירציה שמייק סקינר גנב את החומרים לתקליט הזה מחבר שלו. בזמנו זה נראה לי קשקוש, אחרי ששמעתי את הזבל של הסטריטס מאז זה פתאום נראה הגיוני. ערס לבנבן עושה יופי של היפ-הופ על הפרברים של אנגליה, ערסים לבנים אחרים, שתייה וסמים. אין מה לעשות, במבטא בריטי זה יותר מוצלח.

Sonic Youth – Murray Street חזרה לכושר אחרי עשור שחון ואקספרימנטלי למדי של נערי (בעצם כבר הוריי?) הפוסטר של האינדי, ג'ים אורורק הצטרף להרכב ולהפקה ועושה פלאים.

Decemberists-Castaways and Cutouts אינדי לחנונים של היסטוריה וסטודנטים לכתיבה יוצרת.

DJ Shadow – The Private Press אחרי דיסק בכורה מושלם ברור שכל מה שתשחרר יהיה סוג אכזבה, אבל שדואו מראה שנותרו עוד כמה סמפולים בשרוול. הסגנון הייחודי עדיין פה, כמו גם שכבות על גבי שכבות של סימפולים והתופים הכי מדליקים בעסק.

2003

Explosions in The Sky-The Earth Is Not A Cold Dead Place פוסט רוק ופוטבול, איך לא חשבו על זה קודם? אולי כי לא היו הרכבים כאלה מטקסס. הדיסק הטוב ביותר של הלהקה שהביאה את הז'אנר להמוני ילדי קולג' מחוצ'קנים בכל רחבי אמריקה, הודות לכיכובו בפסקול של פריידי נייט לייטס. (ספר מופת, סרט מעאפן דרך אגב)

Dizzee Rascal – Boy in Da Corner אחרי בערך 20 שנה שהבריטים הסתכלו להם די בתמיהה על חבריהם מעבר לים עם הטרנד המוזר הזה של מוסיקת הראפ הם החליטו שהגיע הזמן להראות לקולוניאליסטים האלה מאיפה משתין הדג. התוצאה הייתה סצנת הגריים שהבליחה לה לכמה רגעים, היפ הופ עם ניחוחות גאראג' ו2-סטפ מהמועדונים. דיזי רסקל היה ילד הפוסטר ובצדק רב. ראפר במהירות האור עם הפקה כה פשוטה אך כה משובחת. מהשנייה שסמפול התופים של בילי סקוויר ב fix up look sharp מתחיל היה ברור שיש פה פנינה אמיתית.

Radiohead-Hail to the Thief עדיין עמוק בתקופה האלקטרונית אבל עם חזרה קלה לגיטרות. יותר פוליטי ויותר אפל, ונראה שהשירים לא ממש נועדו להיות ביחד על אותו התקליט. למרות הכל, עדיין מבריק.

Four tet-Rounds אמנם אין פה מילים שאפשר לשיר איתם, אבל זהו בהחלט אחד מתקליטי האלקטרוניקה הכי קליטים של העשור, לפחות אפשר לזמזם איתו.

The Wrens – The Maedowlands הפנינה החבויה של העשור. יצירה אפית על שברון לב בלי שום רגע חלש . עברו ארבע שנים מאז האלבום הקודם של הוורנס עד שיצא הנוכחי וכמאמר הקלישאה, היה שווה את הציפייה.

White Stripes-Elephant אם הייתי אומר לכם ב-2003 שseven nation army יהפוך להמנון של מגרשי כדורגל הייתם מאמינים לי? הדיסק הבאמת טוב האחרון של הפסים, נראה שאחרי זה הם עברו לבקרת שיוט.

Prefuse 73-One Word Extinguisher אין שנייה בתקליט הזה שלא פורקה, נחתכה והורכבה מחדש באופן כלשהו. אלקטרוניקה גליצ'ית וכיוון חדש להיפ-הופ.

Mogwai-Happy Songs for Happy People כן גיחי גיחי, שירים שמחים אה מוגוואי? כמעט עבדתם עלינו. איזון מושלם בין התקופה האינסטרומנטלית המוקדמת ותקופת כתיבת השירים המאוחרת יותר.

Postal Service-Give Up שנה טובה לבן גיבארד. שיתוף פעולה עם ג'ימי טמברלו מDNTEL דרך הדואר (הישן לא האלקטרוני). אימו ואלקטרוניקה חיים בשמחה צד לצד.

Death Cab for Cutie-Transatlanticism הדיסק האחרון הטוב של דת' קאב. דיסק בוגר, אחריו הם סתם נשמעו זקנים.

Sufjan Stevens-Michigan הראשון בסדרת המדינות של סופיאן שהגיעה לקיצה אחרי שני דיסקים משובחים של שתי מדינות משמימות למדי. כמו רוב הדיסקים של המולטי-אינסטרומנטליסט המוכשר, מבריק לפרקים, אבל ארוך מדי.

Yeah Yeah Yeahs – Fever To Tell היה יה יז מנקים קצת את הסאונד ומכניסים קצת מלודיה ורגשיות לגאראג' פאנק של האי.פיז המוקדמים שלהם. למרבה הפלא דווקא הקטעים השקטים הם המוצלחים יותר באלבום.

2004
Modest Mouse - Good News for People Who Love Bad News שיר של מודסט מאוס הופך להיות להיט הקיץ של 2004, אינדי זה המיינסטרים החדש.

Arcade Fire-Funeral המוות אורב מאחורי כל פינה באלבום, שבמהלכו מתו שלושה בני משפחה של חברי הלהקה, אבל זה גם דיסק מאוד רומנטי. יצירה שהיא מעין קתרזיס גרנדיוזי אחד גדול.

The Walkmen-Bows + Arrows עושים גארג' כמו הסטרוקס, רק יותר טוב מהסטרוקס. מועמד מספר 2 לשיר העשור עם The Rat

Elliott Smith-From A Basement on the Hill אלבום הפרידה של אחד הסונגרייטרים הגדולים של שנות ההתבגרות שלי. שיסלח לנו מייקל ג'קסון, המוות הכי כואב של העשור.

TV on the Radio-Desperate Youth, Bloodthirsty Babes אחרי כמעט חמישים שנה בהן הכושים עמדו בצד והסתכלו בזמן שהלבנים גנבו להם את הרוקנרול הם החליטו שמספיק. דייב סיטק וחבריו מגדירים מחדש את הרוק ויוצרים את אחת הלהקות הכי חדשניות ומעניינות של שנות ה-2000.

Madvillain-Madvillainy זה התחיל עם שמועות אינטרנטיות שגרמו לכל חנון היפ-הופ להזיל ריר, מדליב ודום עובדים ביחד? זה כמו שסופרמן ובטמן ישתפו פעולה! זה המשיך עם הדלפה כמעט שנה לפני הריליס הרשמי והסתיים בדיסק ההיפ-הופ הכי טוב של העשור. יצירת מופת שהיא חובה שכל מי שהיפ-הופ מעניין אותו אפילו בצורה אגבית, והמלצה חמה גם לאלה שלא.

Kanye West-The College Dropout לפני שקנייה ווסט היה שמוק קולוסאלי ודג הומו הוא היה אחד ממפיקי ההיפ הופ הכי טובים בעסק, דיסק בכורה שציפו לו בכיליון עיניים ולא אכזב. אבל מה, מטומטם הוא היה כבר אז.

Brian Wilson – Smile כמעט 40 שנים חיכינו שבריאן ווילסון יגמור לעבוד על האלבום הזה. למען האמת, היה שווה לפחות איזה 15 מהן בשביל תוצאה כזו.

Sonic Youth – Sonic Nurse
המשך הרנסנס עם אחד הדיסקים הכי נגישים וקליטים של ת'רסטון מור וחבריו

Miss Fits

אחת המגמות הברורות בסדרות מהשנה האחרונה הן שבמרכזן עומד אירוע מחולל על-טבעי. אפשר להאשים את עידן הפרנויה לאחר אסון התאומים והמלחמה המייאשת בעירק ובאפגניסטן בנטייה לאסקפיזם פנטסטי או פשוט הצורך למצוא תחליף לאבודים העומדת לפני עונתה האחרונה. כך, שודרו בהצלחה ניכרת פרינג', פלאש-פורוורד, ועכשיו גם Misfits, המוכיחה שבכ"ז בריטים עושים את זה טוב יותר.

אם כך, חמישה נערי ASBO, נפגשים בלשכה לעבודות שירות. סערה מסתורית מגיחה משומקום. מכת ברק. נערים עם כוחות-על.

אמנם זה נשמע כמו מתכון לסדרת ילדים חינוכית, אבל הסדרה מצחיקה, אפלה, מרירה ובאמת מרתקת. קצת כמו Skins עם עקיצת עכביש רדיואקטיבי. שווה לצפות.

גמדה מובטלת בהכחשה, מדענית אשת פיל, כדורסלן על כיסא גלגלים, שחקן תיאטרון עיוור, חרשת בהריון וגבר בעל ידיים בלתי מפותחות, נזרקים לאי נידח וצריכים לשרוד בו 90 יום. זו לא בדיחה ולא עוד יציר בריאה חולני של ג'יי ג'יי אברהמס.
Cast Offs היא סדרה ששידורה הסתיים אתמול בChannel 4 בקול ענות חלושה. אפשר להגדירה רק כעירוב בין הישרדות, האח הגדול, פסיכווויל, אבודים, Fantasy Island, והמשרד. הפסטיש הבלתי אפשרי הזה מייצר סדרה מאד מבלבלת. נדמה לי שהכוונה היתה ליצור סדרה מוקומנטרית דרמתית-קומית, אלא שהעומס הרב לא באמת מאפשר להינות מהמשחק הנהדר של השחקנים, שנכויותם ממשיות. לא פלא, אם כך, שהיא זכתה להתעניינות קטנה מאד באנגליה.
לצפיה בכל ששת הפרקים- כאן

Q Gardens

איזה כיף!

מיקסמולדת

ב16 בנובמבר 1979 נפתח קו מטרו מס' 1 בבוקרשט, וגם נולדתי אני. ביקשתי מכמה מחבריי להקדיש לי שיר לכבוד יום הולדתי ה30 והתוצאה היא מיקס מאד אקלקטי וסנטימנטלי עבורי.

01 April March - Laisse Tomber les Filles (בקרוב בגרסת זיקו עזיקרי ולהקתו)

02 דיקלה - שימחתי

03 Todd Rundgren - A Dream Goes On Forever

04 Mahalia Jackson - I'm On My Way

05 Iggy Pop & Francoise Hardy - I'll Be Seeing You

06 Jeane Manson - Avant De Nois Dire Adieu

07 Can - She Brings The Rain

08 Peter Sarstedt - Where Do You Go To My Lovely

09 The Flaming Lips - Do You Realize

10 Belle & Sebastian - Wrong Love (השיר שאני הכי אוהבת לזייף)

11 יהודה לדג'לי - Learning to smile

12 Cat Power - Sea of Love

13 The Big Pink - Too Young to Love

14 Blur - Coffee and TV את השיר הזה אני מקדישה לעצמי, לעוד שנים רבות של בהייה והתענגות

הורידו ZIP

רק עוד מה אחד

נו, כנראה בגלל זה פתחתנו בלוג ביחד. שסתם שני אנשים יכתבו על דוקטור מי באותו היום? מגוחך
אז הנה, עוד קצת מדייויד טננט החמוד כדי לרכך את המעבר. קבלו את הסדרה המצוירת!
חבל שזה נראה כאילו הגרפיקאים לקחו את הטארדיס ל-1989

דוקטור מי?

ספיישל אחד לפני אחרון בכיכובו של דייויד טננט החמוד בתפקיד הדוקטור, לפני שהאיש האלמוני הזה (מאט סמית'):

יחליף אותו בספיישל חג המולד המסורתי, בו יחזרו כל הדמויות האהובות שראינו אלפי פעמים בספיישלים קודמים.

איזה מתח

מתנצלים על ההיעדרות הארוכה. בכ"ז, עצלנים.

בינתיים עלו לשידור בITV שתי מיני-סדרות מתח חדשות. האחת, Murderland, בכיכובו של רובי קולטריין, בתפקיד בלש משטרה אירי שפרשת רצח בלתי פתורה חוזרת לרדוף אותו. אין באמת הבדל בין הדמות שהוא מגלם כאן לבין פיץ הפסיכיאטר מסדרת "המפצח" (אף היא מבית ITV): שניהם חריפים, נהנתנים ורודפי צדק, אך ביסודם משהו מסוכסך, רקוב אפילו. Murderland בהכרח תסבול מההשוואה לסדרת המופת, והיא אכן, לא מספיק טובה. אם כי, תמיד תענוג לצפות בתצוגות המשחק המרשימות של קולטריין. לינק ל"המפצח". לינק לMurderland.

סדרה טובה הרבה יותר, שגם לה השוואה מצערת בלתי נמנעת, היא Collision. בלש משטרה (הפעם סקוטי) חוזר לעבוד אחרי ששכל את אשתו בתאונת דרכים. הוא בוחר לחקור דווקא תאונת דרכים קשה שבה כל אחד מחמשת הרכבים מחביא סודות אפלים. מסתבר, שאיכשהו כל הנוסעים באו במגע באותו יום. מזכיר משהו? אולי את הסרט Crash של פול האגיס? אלא שהיוצרים האומללים החלו לעבוד על התסריט לפני עשור, כך שאי אפשר להאשימם בפלגיאט. הסדרה עצמה ראויה למדיי, היא מותחת על אף שלעיתים נדמית קלושה. לצפיה

מוקדש באהבה לאירן

ספינת הנשק גורמת לנו להזכר באחד הבי-סיידים היותר טובים של רדיוהד

(לא סתם) עוד סרט על הביטלס

עדכוני QI

כן, על אף שדיווחנו וכל-כך קיווינו, QI לא תחזור למרקע בסוף החודש אלא רק בדצמבר. בוז.
בינתיים- הצצה חטופה (ולא כזו מוצלחת) לעונה הקרובה- הקישו על QI בקרוסלת התכניות. ספר G עתיד לצאת לאור בנובמבר, וייצטרף לכבר די הרבה ספרים וDVD שהמותג סיפק.

Pet Sounds

מיקס המוקדש כולו לכלבים וחתולים מעוררי השראה.

01 The Beatles - Martha My Dear

02 Paul McCartney & Wings - Jet

03 Neil Young - Old King

04 Elvis Presley - Old Shep

05 Cat Stevens - I Love My Dog

06 Harry Nilsson - Me And My Arrow

07 The Arcade Fire - Neighborhorhood #2 /Liaka
08 Paw - Jessie
09 The B-52's - Quiche Lorraine

10 Pink Floyd - Lucifer Sam

11 Micheal Jackson - Ben

12 אריאל זילבר - ואיך שלא

13 Red House Painters - Wop-A-Din-Din
ZIP!

Legotomy

מה הקשר בין לגו לרוקנרול? איך בדיוק מנגנים על כלי נגינה כלשהו עם ידי פלסטיק דמויות קרס? איך מישהו אמור לזהות בדמויות המכוערות האלה את דייויד בואי, איגי פופ ובלר? ואיך הסכימו ענקי הרוק שיאיירו אותם עם אגן כה רחב?
ללגו ולסוני פלייסטיישן- רוק בנד פתרונים.

סופר צ'רלי ברוקר

אחרי שמיצה לפרק לגורמים את כל תכניות הטלוויזיה וכל מהדורות החדשות , ולאחר שסיים להנחות שעשועון טלוויזיה, מתפנה צ'רלי ברוקר לבקר את משחקי הוידאו. מסתבר, שלא זו בלבד שהוא מבלה את מחצית מהיממה בצפיה במסך, אלא שגם את חציה השני הוא מעביר מול המסך במשחקי וידאו.
זה גבר כלבבנו.

דואר דואר דואר

תערוכה חדשה. כל הפרטים- כאן

Mind the Map

מיתוגה מחדש של לונדון שוב גורר שערוריות: והפעם, לאן נעלם נהר התמז?

אחת מפסגות העיצוב הבריטי היא ללא ספק מפת האנדרגראונד בלונדון.

מפה ראשונית מ1920.מפה מ1926.

מפה זו, שעוצבה ע"י הנרי ס. בק ב-1933, השפעה דומיננטית על מפות של רכבות תחתיות בכל העולם. המפה הציגה גישה ידידותית למשתמש בשימוש בקוים ישרים ואלכסוניים ובצבעי קווים שונים. בק פתר את בעיית המרחקים הגיאורפיים של לונדון ופרווריה באמצעות מפה של מרכז לונדון בלבד, כשהתחנות של הקו שאינן נמצאות במפה מוזכרות בתיבה. בק ציין היכן הקוים נפגשים, אך לא נכנס לפרטי הארכיטקטורה המסובכת. ובעיקר, יצר אובייקט גרפי יפהפה וחדשני. עם הזמן, רשות התחבורה העמיסה עוד ועוד פרטים על המפה: אזורי מחיר שונים, גישה לנכים, גישה לשדה תעופה וכו'.
לכן, כשהוציאו את המפה החדשה, ביקשו לנקות אותה מסרח העודף של המפה המקורית-

ניתן להתווכח על נחיצות ציון זמני מעבורת, אבל מחיקת איזורי מחיר שונים היא בעייתית. ואולם, הצעקה הגדולה באמת היתה על העלמותו של נהר התמז. קשה להאמין שלונדוני ממוצע ישכח היכן הנהר, אבל האנגלים השמרנים לא אוהבים שמתעסקים להם בסמלים. ראש העיר האווילי, בוריס ג'ונסון, אף צייץ בטוויטרו את חוסר שביעות רצונו וקבע- Old Father Thames would be recalled from the great tube map in the sky.

אם כך, גורל התמז ניצל ממלתעות מכונות הדפוס ושוב ייעטר עקלתון תכול את מפות הטיוב.

הכפתור האדום

כשהתבשרנו שסיימון אמסטל לא ישוב להנחות את Never Mind The Buzzcocks הנחנו שהעונה שהחלה בשבוע שעבר תהיה צל חיוור של מה שהיתה. הפרק הראשון היה מעט חלש. בפרק ששודר שלשום כבר היה שיפור ניכר- נואל פילדינג, הרכש החדש, מתחיל למצוא את מקומו וההנחיה של רוד גילברט, הסטנדאפיסט הוולשי, היתה מרנינה בחוסר מקצועיותה ובאלתורים משובבים.
כנראה מה שיציל את העונה הנוכחית היא פונקצית "הכפתור האדום" של הטלוויזיה הדיגיטלית. בקטע הקצר הזה נותנים לשני הקפטנים, פיל ג'ופיטס ונואל, לאלתר על נושא כלשהו: הפעם, מה טוב יותר Brian Ferry או Ferries?

כשקובריק יכבוש את נפוליאון

בין הסרטים שקובריק לא הספיק לעשות/ נהיה אובססיבי ומוטרף בגללם/ טבע בין גלי המגלומניה וההיבריס היה "נפוליאון", כנראה הסרט הטוב ביותר שמעולם לא נעשה. אליסון קאסטל, מי שאחראית על האיסוף וההוצאה לאור של הארכיון הפרטי של קובריק, החליטה להתמקד ב"נפוליאון" וליקטה במשך שנים רבות את החומרים הויזואליים והטקסטים שקשורים בעבודה על הסרט, באותה נחישות והתמדה של קובריק עצמו. בין החומרים- 15,000 צילומי לוקיישנים, 17,000 אימאג'ים הקשורים בנפוליאון, מאות תכתובות בין קובריק והאולפנים ועוד ועוד. הספר, שמחופש לספר היסטורי אודות הקיסר, מחביא בתוכו 10 ספרונים- דרפטים של תסריט, עיצוב התלבושות הלוקיישנים וכו', ומעניקים תמונה על איך הסרט אולי היה נראה אם היה נעשה. (אעפ"י שרק קובריק היה יכול לממש את חזונו, אם לשפוט עפ"י A.I)

חיסכו 500€ וריכשו לעצמכם פיסת היסטוריה קולנועית מרתקת. מהרו, ישנם רק 1000 עותקים. או- צפו בסרטון על הפקת הספר- כאן

Et tu ,Gervais?

נראה שריקי ג'רוייס נחוש להמשיך את הטרנד של עילויי קומדיה בריטית שמאבדים את כל המוג'ו שלהם ברגע שהם חוצים את האטלנטי (כן סטיב קוגן, אנחנו מסתכלים עליך). אחרי גוסטאון הזוועתי (וגם פרק הסימפסונס הבינוני) ג'רוייס מנסה שוב את מזלו על המסך הגדול. The invention of Lying מספר על מציאות אלטנרטיבית בה כל רעיון השקר כלל לא קיים, עד שג'רוייס ממציא אותו. האם יספיק צוות שחקנים חזק שכולל את טינה פיי האלילה ולואיס סי.קיי, ג'פרי טמבור וג'ונה היל המשעשעים כדי לשבור את הקללה? כבר פיתחנו ניצני תקווה עד שראינו שג'ניפר גארנר משחקת בתפקיד הראשי...

Wild Thing

כמה אפשר לחכות? כמה אפשר עוד לחכות לסרטו החדש של ספייק ג'ונז, Where the Wild Things Are? בינתיים, חוץ מאתר מקסים ומושקע, המגזין המקוון של Vice הזמין 24 אמנים ליצור עבודות בהשראת הסיפור: כאן

הסתיו התחיל. רשמית.

יש יש יש !!! עונה חדשה לNever Mind The Buzzcocks. לצערנו, ללא סיימון אמסטל המנחה האהוב, אך עם בונוס חגיגי בדמות נואל פילדינג האלקטרו-מוד-גלאם רוקר מהמייטי בוש בתור קפטן.

כמו כן, לפי כמה שבועות החלה עונתה השישית, והטרחנית לעייפה של Peep Show. עם כל אהבתנו למיטשל ולווב, הסדרה הפכה לקומדיית טעויות מגוחכת. צפו.
ובסוף החודש. עונה חדשה. של. QI!!!!!!!!!!!!!!!! יש!!!!!!!!!

Vivre sa Vie

01 Talk Talk - It's My Life

02 Les Sultans - Vivre sa Vie

03 The Animals - It's My Life

04 Les Chaussettes Noires - Vivre sa Vie

05 Bobby Bland - It's My Life Baby

06 The Real Thing - It's My Life

07 Timmy Thomas - It's My Life

08 Vern Pullens - It's My Life

09 The Monkees - It's My Life

10 Michel Legrand - Vivre sa Vie

הורידו ZIP

חצי כוס השוקו המלאה

פול אפוורטס, מפיק העל שעומד מאחורי ההרכב Block Party ולהקת Babyshambles נסע לגאנה להקליט את "זינגולו" – השיר שיככב בפרסומת החדשה של יצרנית השוקולד האנגלית קאדבורי. הפרסומת הקודמת שלהם זכתה להצלחה אדירה, והציפיות לקראת הפרסומת החדשה היו גבוהות ביותר.

המפיק שכר את שירותם של עשרות נגנים מקומיים להקלטת השיר לפרסומת, שהופיעה לראשונה ב-19 בספטמבר במהלך התוכנית "The X Factor" (שייצרה כוכבי ענק כמו סוזן בוייל).

השיר כבר ניתן להורדה ב-iTunes וחלק נכבד מהרווחים יילך לצדקה לטובת אירגוני fair trade, התומכים בקהילות איזורי גידול הקקאו בגאנה.

ובגרסת הסינגל המלא:

לי זה מריח קצת לא טוב. כמו שוקולד מקולקל, קולוניאליסטי.

שנה טובה

אנו מאחלים שנה הדוניסטית ועצלה לכולם. שנת נהנתנות ובטלה, שנת התהוללות ומנוחה, שנת האזנה ערבה, שנת התחרדנות והזדנגפות, שנת שיהוק ופיהוק, שנת תנומה מתוקה.

האזינו!

אוהבים, ספי ונילי

Akzidenz-Grotesk הוא הפונט האהוב על האנגלופיל. תמצאו אותו בכל Tube, בפרסומים הממשלתיים ובעצם, בכל מקום. כה אלגנטי, כה בריטי.

אז למה, הו למה, בחרו בלוגו כה מכוער לאולימפיאדה הקרבה?

שאח"כ הוחלף בעקבות השערוריה שהקים, בלוגו המכוער והמשעמם הזה:

כעת, עיריית לונדון הכריזה על תחרות למיתוגה מחדש של העיר לונדון ולבחירת לוגו לעיר. למה? לא ברור. הטענה היא שיש צורך בהצגת חזית עיצובית אחידה לקראת האולימפיאדה ולמשיכת תיירים. טענה משונה מאין כמותה. לא כל שכן שכבר קיים לוגו מוצלח ואהוב של העיר:

הנה מקבץ מההצעות היפות שנשלחו ע"י לונדונים לחברת פרסום כאן.

התפרצות

Outbreak 1939 הוא שמה של תערוכה שנפתחה לא מזמן בImperial War Museum. מוצגים בה פוסטרים יפהפיים המדריכים את התושבים כיצד יש לנהוג בזמן בליץ (ברוגע ובהגיון), בפינוי (באומץ ובעוז) ובפלשת הנאצים (בהשקט ובבטחה).לסיכום, עצה המתאימה גם לימינו אנו-

God Save The Quid

זוג האמנים Jake & Dinos Chapman איירו חמש שטרות של 5 ליש"ט שיוגרלו בין קוראי המגזין של חנות האופנה הלונדונית Liberty.

want one. בעצם, want 5.

Deluxe

1. Willie Nelson - Stardust
2. Patsy Cline - Crazy
3. Mae West - I'm In The Mood For Love
4. The Kinks - 21 Days
5. Tammy Wynette - 'Til I Can Make It On My Own
6. Jim Reeves - Blue Skies
7. The Carpenters - Hurting Each Other
8. Walker Brothers - The Sun Ain't Gonna Shine Anymore
9. Karen Dalton - Something on Your Mind
ZIP

זה שוק, זה?

אני רוצה להיות שם - Dover Street Market (אתר)

כנראה שזו הפרסומת הטובה בעולם

במשאל שערך עיתון האינדיפנדנט ב2006 נבחרה הפרסומת ללחם הזו לפרסומת הבריטית הטובה ביותר:

חבל שהמשאל לא נערך שנה אחרי, עת שודרה הפרסומת המעולה הזו:

Youth Comes With Age

פאני קארסט היא אמנם רק בת 25, אך כבר זכתה לתואר מעצבת אופנה מהפכנית. היא מוכיחה שניתן להיות גם אלגנטית וגם להיות ברוקנרול בכל גיל. הקולקציה של האופנאית הבריטית, The Old Ladies Revolution (אתר), מושפעת מהמלתחה הנשית האנגלית הקלאסית בבדי המשי הרכים, אך מעניקה לה טוויסט רוקיסטי בדמות הדפסים דיגיטליים ותפירה מחוספסת. מי שמובילות את הקמפיין הן נשים אנגליות יפהפיות שגילן הרבה מעל שישים.

אותי זה ריגש. זו קולקציה שנשים מבוגרות רבות שאינן מוצאות את עמדתן האופנתית ברשתות השיווק, ישמחו בה. תחי המהפכה!

1. The Beatles - I Want You/She's So Heavy
2. MC5 - I Want You Right Now
3. Elvis Presley - I Want You I Need You I Love You
4. Bob Dylan - I Want You
5. The Happenings Four - I Want You
6. The Serfmen - (I Want You) Back Again (אנא הורידו את הקובץ הMP3 הזה)
7. Barry Louis Polisar - All I Want Is You
8. The Jackson 5 - I Want You Back
9. Elvis Costello - I Want You

ZIP

My First Day At School

השמש ההיא, בת המזל

האמן הפופ הבריטי, סר פיטר בלייק ואמן הפופ האמריקאי בריאן ווילסון איחדו כוחות כדי להוציא בוקס-סט מסעיר למדיי. הקופסא המהודרת מכילה ספר בחתימת שני האמנים שבו מאמר, ראיונות עם ווילסון ובלייק, דיסק That Lucky Old Sun וPASS אוריגינלי למאחורי הקלעים של ההופעה. בנוסף לספר, ישנם 12 הדפסים של קולאז'ים מאת בלייק ו3 דפי תווים ומילים של שירו החדש של ווילסון, Midnight’s Another Day.

ישנם רק 1000 עותקים, אז מהרו להזמין. אם היו לי 900£ מיותרים, הייתי הולכת על זה.

עם כוכבים

shooting stars חזרה לעונתה השישית. האם תעמוד במבחן הזמן? שפטו לבד.

מראה מראה

מה לי ולכדורגל? אבל כשיש שימוש כה משעשע בוינטג' סיקסטיזי אנגלי, אפילו כדורגל נראה פתאום שיק.

לרגל תחילת עונת הכדורגל האנגלי והקמת האתר mirrorfootball.co.uk, חברת פרסום אנגלית יצרה 48 פוסטרים המשלבים צילומי כדורגל מארכיון המירור.

באתר יש אינספור תמונות, כשהתצלום העתיק ביותר הוא מ1903. לחובבי הכדורגל זו כנראה חגיגה.