חיצי גורל אכזר ומטחי מרגמותיו

הקנדים תמיד היו עם מעט מוזר. בעוד ששכניהם מדרום עוסקים להם בתכניות מאחורי הקלעים של תוכניות טלויזיה או כוכבי קולנוע, הם החליטו שמה שחסר לעולם היא תכנית שמתארת את נבכי ההתרחשות מאחורי וילונות אולם התיאטרון, ומי ידע? מסתבר שהם צדקו.
Slings and Arrows היא דרמה קומית שחורה שמלווה את מאורעי קבוצת התיאטרון "Théâtre Sans Argent" (תיאטרון בלי כסף בצרפתית) בהכנותיהם לפסטיבל התיאטרון השייקספירי. היא נוצרה על ידי מרק מקיני, שחקן קומי ותיק וחלק מקבוצת Kids In The Hall שהריצה תכנית מערכונים בארה"ב וקנדה בתחילת שנות ה 90, ונכתבה על ידי מקיני עם סוזן קויין ובוב מרטין, שני שחקנים עם קילומטרז' מכובד בתיאטראות העולם. העלילה עוקבת אחרי הבמאי הספק משוגע, ספק גאון ג'פרי טננט (פול גרוס המצוין והזכור לטוב כמאונטי טוב הלב מ Due South הנשכחת והחביבה, ענין לפוסט משלו) שנקרא להחליף בבימוי המלט את אוליבר, המנטור שלו לשעבר שנפטר בפתאומיות. כמובן שעליו להתמודד עם מגוון בעיות רחב, אם זה הכוכב ההוליוודי שהוצנח לתפקיד הראשי, הפרימדונה הנשית המזדקנת, חברתו לשעבר שיוצאת עם גבר צעיר ממנו בהרבה וגם רוחו של אוליבר שחזרה לרדוף אותו ומבקרת ומנתחת כל שינוי שלו בהצגה. אה, האם הזכרנו שבפעם האחרונה בה הוא ביים את המלט זה נגמר בהתמוטטות עצבים?
כל אחת משלושת עונות הסדרה עוקבת אחרי הכנות למחזה אחר: המלט בעונה הראשונה, מקבת בשנייה והמלך ליר בשלישית. השם Slings and Arrows לקוח מתוך מונולוג ה"להיות או לא להיות" בהמלט ובעיות ההפקה בכל אחת מהעונות משקפת את בעיות הדמויות בהצגה. הסדרה מצליחה גם לשעשע, גם לשפוך אור על תהליך העבודה של במאי ושחקני תיאטרון וגם לספק כמה רגעי שייקספיר משובחים הודות לרקע של כוכביו, רובם ככולם שחקני תיאטרון שמכירים אחד את השני ואת חומר הנושא מפסטיבל סטראטפורד שהוא פסטיבל שייקספיר אמיתי ומפורסם בקנדה. כל זאת וגם אנו חוסכים לכם את אי הנעימות של ללכת לתיאטרון, איך לא תראו?

כל הפרקים קצוצים לחלקים באיכות בינונית ביוטיוב
טורנט של עונות 1 2 3

זה או אחר

כמו כל העולם, גם בריטניה שטופה בשגעת ריאליטי. בניגוד לאמריקאים, להולנדים ולארז טל, שממציאים פורמטים זדוניים במיוחד, מיזם הריאליטי האחרון באנגליה רווי בכוונות אומנותיות נאצלות. התכנית One & Other היא יוזמה של ערוץ SKY ARTS (אתר) והפסל אנת'וני גורמלי. Antony Gormley on the Fourth Plinth.
במשך 100 ימים ולילות, 2400 אנשים מרחבי אנגליה, יועלו כל אחד לשעה על משטח הממוקם על עמוד ליד פסל נלסון בכיכר טרפלגר. במשך השעה, הם יעשו ככל העולה על רוחם, במין נסיון לשרטט דיוקן של פני בריטניה. בינתיים, נצפו הרבה תחפשות מרשימות, כמה אנשים שבחרו לחטוף תנומה וכמה הופעות מרשימות במיוחד. הפרוייקט משודר בשידור חי, 24 שעות ביממה באתר הזה. באתר יש גם את מיטב הקטעים שמשודרים פעם בשבוע בערוץ.
בסה"כ יש משהו תמים ומעט מתוק בתוכנית הזו, שהרי מי שעולה לפודיום לא מתמודד על פרס ואין ממש סיכוי שמישהו יתפרסם מההופעה בתכנית. עיקר הביקורת נגד התכנית היא האם באמת מדובר באמנות. אבל בשביל תכנית ריאליטי היא משב רוח מרענן בקיץ לונדוני חם.

שלום לכל הקייטנים

שירים כיפיים בדרך לשדה התעופה.

1. בואי לאילת - ליאור ייני

2. Leningrad Cowboys & The Alexandrov Red Army Ensemble - Happy Together

3. The Shadowes - Les Girls

4. The Rolling Stones - Down The Road Apiece

5. Frank Sinatra - Leaving On A Jet Plane

6. The The - This Is The Day

7. The Raveonettes - Noisy Summer

8. Harrison Graig - Summer Holiday

9. Devendra Banhart - Carmensita מוקדש לבני

10. The Velvet Underground - After Hours

ZIP

mash-up

צפו בסרטון המשונה והמשגע הזה:

Mad Max

מקס הדרום הוא זכרון עמום. במובן מסוים, מקס הוא נבואה שהגשימה את עצמה. מקס הוא התגלמות כל מה שצ'אנל 4 מייצג כיום- דימויים מהונדסים, דמויות מתוכנתות, שטוחות וצבעוניות על גבול הקרקסי. צ'אנל 4 היה רק בן שלוש, כשהחליטו לברוא את max headroom, לטובת הנחיית תוכנית וידאו-קליפים:

מקס נהיה אייקון אייטיזי במהירות מסחררת. ואחרי שהוביל קמפיין עולמי לקוקה קולה, החליטו לפתח עבור הדמות סדרת טלוויזיה, Max Headroom 20 Minutes Into The Future ששודרה בצ'אנל 4 ובערוץ סינמקס האמריקאי. מקס גם הנחה טוקשואו באותו ערוץ ואף הוציא סינגל:

כשצ'אנל 4 ביקשו לעבור לשידורים דיגיטליים הם גייסו שוב את מקס המקשיש למסע הפרסום:

תיבת האוצרות

לאנגלופילים ו/או מכורים לטלוויזיה: אתר מופלא ומושקע על תולדות הטלוויזיה הבריטית- http://www.tv-ark.org.uk/. מוזיאון מופלא זה, מכיל מידע אודות דרמות, תשדירי שירות, תכניות קאלט ועוד ועוד. וקטעים להורדה, כגון זה-

המדינה זה אני, קלאודיוס

לא בטוח שהבנתי לגמרי את עלילותיה הסבוכות של שושלת קיסרות רומי. וגם לא בטוח שילדה בת 8 החוזרת ביום שישי מביה"ס אמורה לצפות בסדרה בה אשת קיסר מתחרה בזונה או קיסר מטורף חותך את בטנה של אחותו/אשתו ההרה ומוציא את עוברם. בכל זאת, הנחש המתפתל מעל דיוקנו של קלאודיוס והמוזיקה הדרמטית מצמררים ומושכים עד היום.

אלי אשד, חוקר התרבות, כתב מאמר מקיף ומרתק על תולדות הסדרה - קיראו בהנאה.

הסדרה נמצאת כולה, באיכות לא רעה - כאן (יש קליפים שיוצאים מסינק, אך קיימות להם אלטרנטיבות)

מלכים ג'

אמריקאים לא יודעים מה טוב (חוץ מאובמה ומPixar ומטינה פיי. טוב נו, הם יודעים קצת). מה יותר טבעי מלקחת השראה מהסיפור המקראי והמיתולוגי של שאול ודוד ולערוך לו אדפטציה מודרנית. הרי בבסיס מערכת היחסים בין דוד לשאול עומדים מרכיבים מושלמים למלודרמה- גבריות, מאבק בין-דורי, קנאה, יצריות וכמובן טירוף. מייקל גרין, יוצר הסדרה וממפיקי Heroes, התחיל לעבוד על הסדרה בימי שלטון בוש, והדימיון בין "ממלכת גלבוע" ובין ארה"ב כיום הוא רב- מדינה במלחמה עקובת דם, תחת שלטון יחיד של אינדבדואל יהיר ותאב-כח שמאמין כי זכה למעמדו בהשראה אלוהית.
Kings מתחילה בקרב דוד וגוליית. דוד, יפה העיניים, בשלב הזה הוא חפ"ש שבאקט גבורה עילאי מתייצב יחיד מול מכונת המלחמה המאיימת "גוליית" ומכריח את שתי הממלכות להכריז הפסקת אש. שאול ודוד נפגשים ומכאן מתחילה מערכת יחסים מסוכסכת ומרתקת שסופה ידוע מראש. הסדרה המצויינת הזו, שלא נופלת לקלישאות,מצויידת באנסמבל שחקנים נפלא שמובל ע"י השחקן הבריטי איאן מקשיין. מקשיין, שכבר הוכיח את יכולתו בDeadwood הנהדרת, בונה דמות מרתקת. שאול שלו הוא רב ניגודים- עוצמתי וחלש, ייצרי ומובס, אחוז טירוף וצלול, ערמומי ומושפע. הסדרה כתובה ומצולמת נהדר, האדפטציה המודרנית אינה כפויה- יש תחושה שתקופת המקרא עברה במנהרת הזמן ונחתה בהווה. מלבד יחסי דוד-שאול, הדמויות המוכרות יהונתן, מיכל, אבנר, שמואל אינן נפקדות. דילן בייקר, אחד מהשחקנים הטובים בארה"ב משחק בה תפקיד קטן ואת בנו משחק לא אחר ממקולי קלקין, כנסיך שגלה בגלל סטייה פטישיסטית לנעלי המלכה. וכמובן, סדרה אפלה, רבת רבדים ומעוררת מחשבה לא יכולה לשרוד בטלוויזיה האמריקאית. פרנסי NBC, החליטו כעבור ארבעה פרקים בלבד להוריד אותה מלוח השידורים של סתיו 2008 ולא לחדשה בעונה שניה. יתר 9 הפרקים שודרו הקיץ.
צפו בה, אבל באמת- יאללה!

Stewart Lee - The Opera

סטוארט לי כתב וביים ב 2005 את אחד ממחזות הזמר המצליחים ביותר של השנים האחרונות, Jerry Spirnger - The Opera. אין זה מעשה חריג לעבד סרט מצליח או שירי להקה מפורסמת להפקת תיאטרון מסחררת- ראו מלך האריות, אבבא וכמובן מרי-לו (בקרוב בגרסא קולנועית, יישמור השם). אבל, סטוארט לי, קומיקאי וסופר שמעולם לא התנסה בכתיבת מחזות-זמר לפני כן, החליט לקחת את הפריק-שואו הטראשי של ג'רי ספרינגר ולעבדו לאופרה תקנית. יש לשער, שהפרוייקט התחיל כביקורת על מחזות הזמר המתועשים של העשורים האחרונים, שאין להם ערך אומנותי של ממש אלא מוכוונים לרווח מקסימלי. ובכל זאת, כשהאופרה עלתה, היא זכתה להצלחה ביקורתית מסחררת והקהל נהר בהמוניו. האופרה נדדה גם לברודוויי והציגה מאות פעמים. ראו את "ישו" וה"שטן" מתעמתים-

יש באופרה ריפרורים לאופרות נוספות, למשל למפיסטופולוס-

לאחרונה, לי כתב והגיש סדרה קצת מצחיקה בת 6 תכניות, Stewart Lee's Comedy Vehicle. כל פרק דן בנושא אחר- ספרים, דת, טלוויזיה, פוליטיקה, ארה"ב וכסף. לצפיה- כאן

Smoke Gets in Your Eyes

1. Alix Combelle - Joyeuse fumee, Holy Smoke
2. Serge Gainsburg - smoke gets in your eyes
3. Howlin' Wolf - Smokestack Lighting
4. Captain Beefheart - Blabber n Smoke
5. Ohio Players - Smoke
6. Beck, Page, Bonham & Redding - Smoke & Fire
7. Gary Higgins - Thicker Than a Smokery
8. The Zombies - Smokey Day
9. Wilco - Spiders Kidsmoke
הורידו זיפ

לבקשת הקהל

פרק 5 של Psychoville, והפעם, סוויני טוד.

The Boyling Point

שעשועון חדשות אנגלי בו מנחה שנון ופאנל של קומיקאים נדרשים לאירועי השבוע החולף?

א. Mock the Week

ב. Have I Got News For You

ג. 8Out of 10 Cats

ד. כל התשובות נכונות

באופן מעט חסר בושה ולשמחת כולנו, מתקיימים במקביל שלושה שעשועוני חדשות כמעט זהים. HIGNFY היא הותיקה בהן, ולכן גם המיושנת ביותר. הפאנליסטים הקבועים הם פול מרטון, קומיקאי פיזי עייף עם שטיקים מעייפים ואיאן היסלופ הוא עיתונאי פושי שמאלי שנוטה להסתבך בתביעות דיבה. קשה לרענן אחרי 37 עונות של פורמט קבוע, אך האורחים המתחלפים ושנינות הכותבים מחפים על עייפות החומר. העונה האחרונה- כאן.

ג'ימי קאר, ילד סוטה בחליפת בר מצווה, מנחה את 8 מ10 חתולים. היא משודרת בצ'אנל 4 הקז'ואלי ולכן האוירה קלילה יותר. כך, יש למשל סיכוי טוב יותר שידברו על מה שקרה בבית האח הגדול בשבוע החולף מאשר עמדת אירופה ביחס לתקיפת אירן. מלבד קאר הנהדר, הבונוס הרציני הוא הופעתו השבועית של הקומיקאי הענק שון לוק. ביוני החלה עונתה ה8 וניתן לראותה כאן.

ללא ספק, השעשועון המוצלח והפרוע ביותר הוא Mock the Week, שהשבוע החלה עונתה השביעית- פרק1. הוא מתבסס יותר על יכולת הסטנד-אפ של ארבעת הקומיקאים הקבועים והמנחה הנהדר דרה או'בריין. פרנקי בויל הסקוטי הוא הפאנליסט המצחיק ביותר ומייצר השערוריות הסדרתי. לקתולי הזה אין אלוהים ואין פרה קדושה שהוא לא שחט- דת, פוליטיקה, פדופיליה, המוות של דיאנה, כל הטבואים שבריטים עדיין נתקפים בתדהמה כשמישהו מעז לדבר עליהם.

הנה קישור לסטנד-אפ והנה מקבץ מייצג של מעלליו:

פרנקי בויל והפרוקליימרס - שלישיה שהופרדה?

זוהי יפו, עוגה, זוהי יפו

יש התופסים את מטבח העילית הבריטי כאוקסימורון. הרי זו המדינה שהצליחה להמציא פלאות קולינריות כמו פאי כליות, fry-up לארוחת בוקר צהריים וערב וfried mars bar. כאן כוהנת המטבח האנגלי, דיליה סמית' מדגימה באלגנטיות כיצד גם אתם יכולים לתרום לסטטיסטיקת המדינה השמנה באירופה. שימו לב לתגובה של ג'ון סנואו.

יש כמה מוצרי מדף שהם שם דבר בתרבות הבריטית, והם מרבים לאזכר אותם (למשל כאן בסדרה הכיפית spaced בסצנה אופיינית). הjaffa cake היא למעשה אינה עוגה, אלא ביסקוויט ספוגי עגול מצופה מרמלדת תפוזים ומעליה שכבת שוקלד מריר.

היא הומצאה ב1927, בעקבות הצלחת הdigestive biscuit שהיא בעצם עוגיה פשוטה שאין לה קשר לעיכול כלל. העוגיה נקראת על שם התפוזים שלנו! תפוזי יפו, שנודעו בעולם במתיקותם. אני מוצאת שהמקבילה הישראלית שלה היא ערגלית המשמש- משהו במרקם הג'ליי של המילוי ובספוגיות הבצק דומה, ואם רק יצפוה בשוקולד מריר, תתקבל גרסא עברית. הנה מה שיש לננה ממשפחת רויאל להגיד על הJaffa cakes-

Is it 'cos I is black?

כולם מדברים על ברונו האוסטרי השערורייתי. אנחנו לא שוכחים איפה ברונו התחיל, ממש כמו אסי עזר- ככתב התרבות של Ali G, האלטר-אגו הראשי של סשה ברון כהן.

עלי ג'י א.ק.א אליסטר לסלי גרהם, הוא דוגמא קלאסית לChav, אנגלי לבן שמספח מאפייני תרבות שחורה- ג'מייקנית- אקצנט קריבי, שמיעת מוזיקת היפהופ רגאיי וג'אנגל ולבוש אופייני. אין מרחק רב בין דמויות של ברון כהן- כולן משתמשות ב"תומתן" וב"בורותן" כדי לשאול את השאלות הכי קונטרוורסליות ולהתנגח בקיצוניים שבקיצונים. אבל הסיבה שעלי ג'י הוא האלטר-אגו האהוב עליי הוא שעלי ג'י בועט בבטנה הרכה של התרבות האנגלית המהוגנת. עלי ג'י הוא קודם כל אנגלי, ולא זר חוצני כמו בוראט או הומו אקצנטרי כמו ברונו. הוא אנגלי לבן שמעדיף לאמץ תרבות שחורה זרה, מושפעת דווקא מהמהגרים ומאמריקה. הוא מעדיף להשתמש בשפה מקולקלת בדיאלקט זר. ובאנגליה שבה מפלגת הימין הקיצוני, הBMP, זוכה למספר המושבים הגדול ביותר בקבינט האירופי, יש הכרח לדמות כזו. ועלי ג'י אכן עורר סערות בשעתו.
תרבות הChavs היא תרבות הולכת ומתפשטת בקרב הנוער הבריטי. הצ'אב הוא שם כללי לפושטקים לעיתים עבריינים קטנים, שנעים בכנופיות, שותים ומתפרעים בכל רחבי אנגליה. גילם נע מ7 עד שישים. קוד הלבוש והתנהגות זהים בין אם מדובר בליברפול או ברדינג. צ'אב או chavette טיפוסיים לעולם לא ייתפסו בלי חליפת ספורט (עדיף של קאפה), טריינרס לבנות, הרבה בלינג וכובע מצחיה של burberry. ויקי פולארד, היא מאט לוקאס מlittle britain היא מלכת הצ'אבטיות. הנה יום טיפוסי בחיי ויקי.

psycho

יא בא ייה, איזו סדרה. כבר המלצנו על Psychoville בחום, אבל לכזה פרק מופתי כמו הפרק הרביעי, לא ציפינו. פרק שהוא כולו הומאז' ישיר לסרט "Rope" לאלפרד היצ'קוק. הסרט מ1948, הוא אדפטציה למחזה שנכתב ב1929 אודות שני סטודנטים החונקים למוות את חברם לכיתה ממניעים אסטתיים-ניטשיאניים ומחביאים את הגופה בתיבת עץ בדירתם. המחזה נכתב בהשראת מקרה הרצח המפורסם שביצעו לאופולד ולואב, שביקשו לבצע את הרצח המושלם. המחזה והסרט מתרחשים בREAL-TIME, במהלך ערב אחד בלוקשיין אחד, דירת הרצח. לשם כך, היצ'קוק ביקש לערוך ניסוי קולנועי בו הסרט כולו מצולם בשוט אחד. זה כמובן, היה בלתי אפשרי בעידן הפילם, כשכל מגזין פילם מצלם רק כ11 דקות. לכן, סוף כל סגמנט מסתיים באובייקט כהה, כגב או כתיבת העץ, וממשיך באותה נקודה. זה נותן את האשליה של שוט אחד מתמשך. זהו גם הסרט הראשון בו היצ'קוק השתמש בטכניקולור, והשימוש בו הוא מקסים- הסרט מתחיל באור יום ועובר דרך שקיעה מרהיבה ומסתיים בחושך ובפתרון הרצח. למעשה, היצ'קוק הפרפקציוניסט הידוע צילם מחדש כמה סגמנטים כי הוא לא היה מרוצה מצבעי השקיעה. היצ'קוק כינה את הסרט "ניסוי קולנועי שכשל", אך כמו כל סרט של היץ', הוא מותח, פסיכולוגיסטי ומהנה. שני הסטודנטים הם ניהיליסטיים במידה וג'יימס סטוארט הוא כתמיד חריף, אירוני ונהדר.
פרק 4 של פסיכווויל הוא הומאז' מדוייק ל"חבל"-נעימת הפתיחה (שהיא דווקא מ"פסיכו"), עיצוב החלל, תנועות המצלמה, רקוויזיט הרצח, תיבת העץ, ההלבשה, הקאטים בין הסגמנטים (אף על פי שאין צורך בכך בצילום וידאו), הפסיכולוגיזם ועוד. וזה גם מצחיק נורא.
הנה פרק 3


ופרק 4

המזרח התיכון

נחתה עליי רוח מקומית. המונח "מזרח תיכון" הוא מונח שהושרש בתחילת המאה העשרים באנגליה, כחלק מהלך הרוח הקולוניאליסטי. והרי זה כ"כ אנגלי מצידם לראות את עצמם כמרכז העולם, כערש התרבות, למען השם, הם החליטו שקו האורך אפס יעבור בארצם (לצרפתים לא היתה באמת מילה בועדה שהוקמה ע"י אנגלים). ובכל זאת, המנדט הבריטי לא הותיר חותם תרבותי ניכר בארצנו. מה שנתפס כמוזיקה ארצישראלית היה ממקור השפעה מזרח אירופאי או בלקני.
אז הנה אסופה של שירים עבריים ללא קשר לאנגליה בכלל. אגב, יוחזר המנדט הבריטי! (לא ככה?)

גטו שיק

יואי וריילי פרימן הם שני אחים צעירים מהגטו של שיקגו שעוברים לפרוורים הלבנים כדי לגור עם סבם השמרן והפרגמטי. השניים הם הפכים גמורים: יואי (על שמו של הפנתר השחור יואי פ. ניוטון) הוא סוציאליסט ורדיקל שחור וביקרותי באותה מידה כלפי חבריו ומפורסמיו השחורים כפי שהוא כלפי פולטיקאים ימניים. ריילי? ריילי אוהב בלינג בלינג וראפ וביצ'ס. 

הבונדוקס היא רצועת קומיקס של אארון מקגרודר שהחלה בעיתון של אוניברסיטת מרילנד (פיקנטריה אזוטרית: העורך של העיתון היה ג'ייסון בלייר שנתפס כמה שנים מאוחר יותר ממציא כתבות בניו יורק טיימס) ועברה למגזין ההיפ-הופ Source לפני שנקנתה לסינדיקציה על ידי יוניברסל אי שם ב 1999.

הקומיקס הצליח לעורר שעורירות קטנות פה ושם, כמו למשל כשיואי התקשר לקו לטרור אחרי ה 11 לספטמבר כדי לדווח להם שרונלד רייגן מממן טרוריסטים או כאשר הוא וחברו פרסמו מודעה בניסיון למצוא חבר לקונדוליזה רייס שתוכנה היה: "female Darth Vader type that seeks loving mate to torture" . הוושינגטון פוסט החרים את הקומיקס למשך שבוע לאחר הרצועה הזו, רפובליקנים חסרי חוש הומור שכמותם.  ב 2005 מקגרודר מכר את הזכויות לסרטים ולטלויזיה של הבונדוקס לסוני ועבר לפתח את סדרת הטלויזיה שמבוססת על הקומיקס לרצועת Adult Swim המשובחת של קרטון נטוורק. הסדרה מתהדרת במראה אנימה יפני למהדרין ועונה מספר 2 אפילו צויירה בחלקה על ידי סטודיו אנימציה יפנית הידוע Madhouse שאחראי ליצירות כמו נינג'ה סקרול ופפריקה. במהלך שידור העונה הראשונה הודיע מקגרודר שהוא מוציא את רצועת הקומיקס לחופשה ממנה היא לעולם לא שבה וככל הנראה גם לא תשוב, אם כי את ההיסטוריה שלה עדיין אפשר למצוא באתר של Adult Swim.

חלק מהדמויות שהופיעו בקומיקס ננטשו במעבר לטלויזיה אך כבונוס קיבלנו דמויות חדשות, למשל את סמואל ל. ג'קסון וצ'רלי מרפי בתפקיד אורח חוזר כשני לבנים עשירים שחזרו מעירק ומדברים ומתנהגים ככושים. מה שנקרא whiggers באמריקה, טרייד הוגן אם תשאלו אותנו

כיאה לסדרה שמשודרת בקונגרלומט אמריקאי המסרים הפוליטים רוככו מעט (הסדרה הוצעה תחילה לרשת פוקס שוויתרה עליה כי הייתה קונטרוורסלית מדי) והקללות כמובן מצונזרות כדי להגן על הנוער האמריקאי הרך אבל הביקורת החברתית חיה וקיימת. 

לא כל הפרקים אחידים ברמתם וסצינות הקרב המוגזמות מרגישות מעט מלאכותיות לפעמים, אבל כשהכל מתחבר, כמו למשל בפרק המשובח על משפטו של ר. קלי זוהי סאטירה חברתית מושחזת במיטבה. עונה 3 נמצאת כרגע בהפקה, בינתיים הרי לכם לינק  לעונות 1+2.

 

mix-cassette

בימים אלה הווקמן חוגג שלושים שנה ועוד רגע גם אני. נדמה לי שאני ובני גילי נולדנו לתוך עידן הקסטה- תקליטים עדכניים כמעט לא הודפסו ולאף אחד עדיין לא היה סי.די בבית. האלבומים הראשונים שקנינו היו בקלטות, וכיאה הסתובבנו צמודים לווק-מן וילקוט מלא קלטות מועתקות.

המיקס הזה מורכב משירים הראשונים שנורא נורא אהבתי בגילאים 12-15 (מביכים ככל שיהיו) מתוך קסטות שקניתי לבד, בלי השפעת אחיי הגדולים, ובעקבות בהייה בMTV ושמעתי הלוך וחרוש עד לקריעתן הבלתי נמנעת. המיקסטייפ האולטימטיבי שלי לגיל 14.

1. Jane's Addiction - Been caught steeling

2. Frank Black - Headache

3. איפה הילד? - העצב שלה

4. Blind Melon - No Rain

5. רעש - טים

6. Pearl Jam - Alive

7. קרח 9 - סרטים (אני קצת מבלפת, זה מעט מאוחר יותר, אך מתקשר לי לאותו ווקמן)

8. Suede - Animal Nitrate

9. Dinosaur Jr. - Not the Same

10. רמי פורטיס - שקיעתה של הזריחה

11. אסף אמדורסקי - חרש, ביבבה

להורדה- זיפ

עדכון- תודה על התגובות המרגשות. מהם שירי הקסטות האהובים עליכם?, שירים שהקשבתם להם עשרות פעמים בווקמן? אם יהיו מספיק, אני מבטיחה לערוך מהם מיקס- סיכום דור הווקמן.

דיוויד לה מיטצ'ל

הגיע הזמן לדון בדיוויד מיטצ'ל.

יש כמה דברים שהאנגלי הממוצע סולד מהם במיוחד- צרפתים, אוכל צרפתי, כדורגל צרפתי ואנשי ה- Posh. אין ספק שהפער החברתי המשמעותי ביותר באנגליה הוא בין שכבת המשכילים האמידה לבין השאר. המלכה ובני משפחתה או חברי בית הלורדים הם מושא לעג יומיומי ואורח חייהם האנכרוניסטי משמש חומר מעולה לקומיקאים האנגליים. יש משהו כמעט אבסורדי בעומק הפער- בין זה לזה או בין זה לזה. אז מה קורה כשקומיקאי הוא בעצמו פוש?

דיוויד מיטצ'ל גדל באוקספורד למשפחה פושית (ופיתח תסביך משיחי). הוא גילה את המשחק ואת נטייתו הקומית בגיל צעיר וכיכב בכמה הצגות ילדים. בשנתו הראשונה ללימודי היסטוריה באוניברסיטת קיימברידג' הוא פגש בתיאטרון הפוטלייטס המפורסם את מי שיהיה שותפו המקצועי רוברט ווב הג'ינג'י. החיבור היה מיידי - הומור אינטלקטואלי המבוסס על אהבתם להיסטוריה, לספרות האנגלית ולשפה.

מיד בצאתם מהקולג' הם יצרו את תכניתם הראשונה Innocent Millions Dead or Dying: A Wry Look at the Post- Apocalyptic Age קומדיה על, איך לא, מלחמת העולם הראשונה. זה היה כישלון מסחרר, אך מפיק ממולח גילה את יכולת הכתיבה שלהם ושכר את שירותיהם כתסריטאים במספר תכניות קומיות.

הפריצה הטלוויזיונית הראשונה שלהם היתה ב2001 בThe Mitchell and Webb Situation (צפו). פסגת יצירתם עד כה היא סדרת המופת Peep Show- מיטצ'ל ו-ווב הם שני שותפים מתוסכלים מינית ומקצועית המתגוררים בדירת מועצה בדרום לונדון. לכאורה, זהו בסיס לעוד סיטקום על גברים בני שלושים שטרם התבגרו, אלא שמה שכה ייחודי הוא שהסדרה מוצגת מנקודת מבטם של שתי הדמויות הראשיות (או דרך מבטו של צד שלישי) וברקע נשמע voice-over של מחשבותיהם הכמוסות. יוצרי הסדרה מודים שהשראה הסגנונית באה מהסרט "להיות ג'ון מלקוביץ'" ושהשימוש בווייס-אובר ניטל מ"אנני הול" בו מופיעים כתוביות המגלות את רגשותיהם האמיתיים של הדוברים. עד כה שודרו 5 עונות כשהעונה השישית מיועדת לשידור בסתיו ועונה שביעית נכתבת בימים אלה. לצפיה- כאן או כאן או כאן או כאן (באחרון מופיעים גם שתי עונותיה של שיתוף הפעולה האחרון שלהם The Mitchell and Webb look).

ב2007 ווב ומיטצ'ל כתבו וכיכבו בסרט בעייתי למדיי "Magicians" אודות יריבות רבת שנים בין שני קוסמים שנאלצים לשתף פעולה בתחרות קסמים. ישנם רגעים נחמדים בסרט- אז אם צפיתם בכל עונותיה של peep show ובשאר שיתופי הפעולה של ווב ומיטצ'ל, צפו גם בו.

דייויד מיטצ'ל הוא פאנליסט קבוע בתכניות האקטואליה הקומיות, בQI והוא מנחה תכנית רדיו מקסימה הנקראת The Unbelievable Truth, בה קומיקאים צריכים לגלות חמש אמיתות בתוך הרצאה שקרית לגמרי על נושא כלשהו- לשמיעה.

לאחרונה ניתן לראות את בסדרת קליפים מקוונים בו דמותו הנרגנת כה מגיעה לעוצמות חדשות- לצפיה.

חמממממממממוד.

glastonbury fields forever

ראו אילו תמונות יפהפיות ומגרות נלקחו בסוף השבוע האחרון בפסטיבל המוזיקה גלסטונברי:

ריירו!

ושימו לב לליין-אפ.