Into The White Noise

לרגל חג השבועות או סתם כי יצא, אנו מגישים לכם מסע לתוך הרעש הלבן.

1. Captain Beefheart - White Jam
2. Shearwater - White Waves
3. Velvet Underground- White Light
4. Sly & The Family Stone - Don't Call Me Nigger, Whitey
5. Billy Idol - White Wedding
6. Sonic Youth - White Cross
7. Dandy Warhols - Whitegold
8. BRMC - White Palms
9. Crass - White Punks On Hope
10. Astrobrite - Whitenoisesuperstar
זיפ

Grandmaster Flash and Melle Mel-White Lines (12" single) from James Gangale on Vimeo.

הולמס, שרלוק הולמס

איזה wanker גאי ריצ'י.

זהב לבן- באמת

כן, אלה פרסומות לחלב. איפה מועצת החלב ואיפה got milk?

כרזה מרגיעה זו פורסמה בימי הבליץ הגדול על לונדון במלחמת העולם השניה. מה זה לעומת חמסין?

מארק אי סמית הוא ישו

לרגל זכית מנצ'סטר יוניידט באליפות אנגליה: שני גיבורי תרבות מנצ'ואיסטים מתאחדים!

Ideal היא סדרה קומית נהדרת בכיכובו של ג'וני וגאס, בה הוא מגלם את מוז, סוחר סמים קלים שמן ועצלן ממנצ'סטר. הסדרה מתרחשת רובה ככולה בתוך דירתו, אותה הוא חולק עם חברתו ניקי, כשאליה מגיעים מגוון רחב של טיפוסים שבאים לסחור או להתרועע. לצפות בסדרה זה קצת כמו להיות בהזיית גראס (כך שמענו) - צופים במציאות סוריאליסטית שנעה מהר מידי בעוד אתה שרוע/סרוח על ספה.

למשל,צפו בניקי יולדת כשמוז וידידו ההומו מתמסטלים מגז הצחוק שאמור לעזור לה. די מזל, כי היא יולדת תינוק שחור.

ומארק אי. סמית', הו מארק אי., סולן "The Fall", הגאון המעורער הבלתי מעורער של הפוסט-פאנק הבריטי, האיש שהיו לו יותר חברי להקה מלגבעתרון לדורותיו, ומספר דומה של אלבומים. מיזנתרופ שנון, אשף מילים ולחן שממשיך להפציץ כבר 30 שנה. אם אתם במקרה לא מכירים- האזינו לאלבום המושלם This Nation's Saving Grace. בינתיים, צפו בו מגלם את ישוע.

אליס אין צ'יינס

צפו בזה!

בובות שעווה, בובות קש, בובות על חוט

האוסף מוקדש לחברתי האהובה טליה, שהכירה לי את עולמן הסודי והמופלא של בובות השעווה.

1. France Gall - Poupe De Cire, Poupe De Son פרנס גל בת ה16, זוכת האירוויזיון לשנת 1965 בשיר של הגאון סרז' גינסבורג.

2. Sandie Shaw - Puppet On A String שנתיים אחרי כן, זכתה בובה נוספת במקום הראשון.

3. Elvis - Puppet On A String

4. Cat Power - Baby Doll

5. Bruce Edwin - Doll Baby

6. The Greatful Dead - China Doll

7. John Zorn - Punk China Doll

8. Echo and The Bunnymen - The Puppet

9. Laurie Anderson - The Puppet Motel

10. Aerosmith - Rag Doll (הייתי חייבת)

11. Roxy Music - In Every Dream Home a Heartache שיר אהבה לבובה מתנפחת

זיפ!

כיפה אדומה

צ'אנל 4 הבריטי שחגג בנובמבר האחרון 25 שנים, מרסק את ההגמוניה של BBC על דרמות איכותיות מבחינת סגנון, איכות והשקעה. מידי פעם הם מפציצים באיזו סדרה מעולה או מיני סדרה ולאחרונה הם שידרו את טרילוגיית Red Riding- שלושה סרטים באורך מלא ששודרו במשך שלושה שבועות ושהותירו את הצופים והמבקרים פעורי פה.

הסרטים Nineteen Seventy-Four, Nineteen Eighty, Nineteen Eighty-Three הם אדפטציה לארבעת רבי המכר של דייוויד פיס מתחילת שנות האלפיים. כפי שמשתמע משמם, הם מתרחשים לאורך שנות השבעים והשמונים ביורקשייר הצפונית ומתמקדים בסדרת רציחות סדרתיות ובייחוד ברציחות שביצע "המרטש מיורקשייר" , כמו גם בשחיתות במשטרה, במערכת המשפט ובפוליטיקה באותו זמן. כמו יורקשייר- הסדרה אפלה, קודרת וחודרת לקרביים. כל התפקידים מאויישים ע"י טובי השחקנים, ביניהם שון בין, פאדי קונסידין האדיר, רבקה הול, דייויד מוריסי ועוד ועוד. התוצר המפעים הוא שלושה פיצ'רים קולנועיים- כשהצילום, העיצוב האומנותי והבימוי לא נופלים ברמתם מאף מוצר הוליוודי, ואף מתעלים עליו. 1974 מצולם ב16 ממ והוא מכביד ועכור כביצה תובענית. 1980 מצולם ב35 ממ ו1983 בHD. ניכר שנעשה מאמץ אדיר בעיצוב וההלבשה, והתוצאה מתגמלת ולא כפויה.

חייבים להתגבר על המבטא הצפוני הבאמת בלתי-אפשרי לפיצוח, אך כשמצליחים -ההנאה מובטחת.

לצערי, הצלחתי להשיג רק את שני הפרקים הראשונים, אם מישהו מקוראי הבלוג (אם ישנם כאלה) מוצא את 1983, שילחו לינק- מה 'כפת לכם?

1974

1980

נע באוזן 1

מדי פעם, כשחברי הבלוג לא עסוקים באיסוף מוזיקה לאחד מהפודקאסטים האחרים הם יחלקו אתכם את המוזיקה שהם שומעים לאחרונה. הרי מהודרה ראשונה לשנת 2009:

Bat For Lashes-Glass אלבום שני לנטאשה קאהן, יקירת האינדי החדשה מבריטניה שפועלת במרחב המוזיקלי בין קייט בוש, טורי איימוס ופי.ג'יי הארווי. ממלאת יפה את משבצת הכוסית האלטרנטיבית בחיינו, לפחות עד שיצא החדש של ג'ואנה ניוסום.

Neko Case-Fever המלכה הבלתי מעורערת של האינדי האמריקאי וחברת הניו פורנוגרפרז חוזרת בדיסק חדש שמלבד הקטע הסוגר התמוה בן ה31 דקות הוא ממתק אמיתי.

Beirut- La Llorona בתקליט החדש שלו זאק קונדון נטש את מוזיקת הבלקן לטובת תזמורת חתונות מקסיקנית. התוצאה למרבה הפלא די דומה, שזה דווקא דבר טוב. החלק השני והאלקטרוני של התקליט תחת השם Realpeople כבר פחות מוצלח.
The Pains Of Being Pure At Heart -Stay Alive אין דרך קלה יותר אל ליבם של יוצרי הבלוג מאשר להיות להקת שוגייז.
Cymbals Eat Guitars- Some Trees (Merrit Moon). אלבום בכורה לילדי האינדי האמריקאים שנשמעים כמו גרסה פופית יותר של built to spill, מצד אחד זה טוב כמו שזה נשמע, מצד שני זה גם רע כמו שזה נשמע.

John Frusciante-Ah Yom החדש של פרושיאנטה די מזופת באופן כללי עם קטעים ארוכים מדי, הרבה רפרנסס לאלוהים ועוד קאוור מיותר ל song to the siren (אפשר בבקשה להכניס את השיר הזה לרשימת קטעים אסורים לכיסוי או משהו?) אבל גם בדיסק חלש של פרושיאנטה יש קטע או שניים שמזכירים לנו למה אנחנו אוהבים אותו.
Feist+Ben Gibbard-Train Song
Stuart Murdoch-Another Saturday
שני נציגים מהאוסף הכפול והמשובח Dark Was The Night שמאחד את הקרם דלה קרם של האינדי. זה לטובת צדקה כלשהי אז תרגישו קצת יותר רע מהרגיל כשאתם גונבים אותו מהאינטרנט במקום לקנות אותו.

Andrew Bird-Anonanimal המולטי אינסטרומנטליסט והשורק הכי מוכשר במערב התיכון (וגם הguy crush של ספי) חוזר בדיסק חדש שממשיך את הקו שהתחיל בthe mysterious production of eggs ועושה את זה בהצלחה גדולה יותר מאשר armchair apocrypha הקודם שלו.

Junior Boys-Parallel Lines לא ממש ברור לי למה הצמד הקנדי הזה לא הפך לפוסטל סרוויס החדשים, אממה אחרי שני דיסקים שזכו לתשבוחות ביקורתיות ללא הצלחה מסחרית כנראה שזה לא בכוכבים. הדיסק השלישי שלהם הוא יותר "בוגר" עם קטעים ארוכים ומופקים לעילא ועילא, שום דבר שיפרוץ פלייליסט גלגלצי אבל מנה של אלקטרו-פופ אייטיזי חביב עד מאוד.

an unplugged tribute

אף על פי שאני בגיל המתאים, אני לא מאלה שגילו את המוסיקה דרך נירוונה. לא מזמן נערכו חגיגות 15 שנים להתאבדותו של קורט קוביין. היה עצוב ונוסטלגי, כי אלה היו גם חגיגות 15 שנה לגיל 14, עת חרשתי על קסטת האנפלגד. לא בטוחה שאני מסכימה לסברה שנירוונה היתה מהלהקות הטובות והחשובות בהיסטוריית המוזיקה. מה שכן- לקורט קוביין היה טעם מצויין. הנה, תקשיבו-

1. Lead Belly - In The Pines

2. The Vaslines - Jesus Wants Me for a Sunbeam

3.The Vaslines - You Think You're a Man אגב קאברים מוצלחים, זהו קאבר לשיר של דיוויין, הטרנסוויסט שגילם אינספור דמויות מדהימות בסרטים של ג'ון ווטרס, ונפטר בדמי ימיו.

4. David Bowie - The Man Who Sold the World כאן בגרסת לייב

5. Meat Puppets - Plateau שניים מחברי הלהקה ניגנו עם נירוונה בסשן האנפלגד.

6. Meat Puppets - Oh Me

7. Meat Puppets - Lake of fire

8. B.F. Shelton - Pretty Polly אומרים שהשראה לשיר Polly, היתה בבלדת הרצח המצמררת הזו מ1927. אני מאמינה להם.

9. The Beatles - I Wanna Be Your Man קוביין אמר שההשראה לAbout a Girl היתה כשלוש שעות האזנה לMeet The Beatles, האלבום שהכיר לארה"ב את החיפושיות.

10. Pixies - Gigantic קוביין לא היסס להודות בהשפעת הפיקסיז, ובמיוחד אלבומם, סרפר רוזה, על יצירתו. הוא גם חשב ששירם הטוב ביותר הוא ג'ייגנטיק.

11. Daniel Johnston - Big Business Monkey מתוך האלבום - hi, how are you

זיפ!

קוּם הִתְנַעֵרָה עַם חֵלֵכָה

פועלי ישראל והעולם, חג שמח!

שפעת החזירים

תודה לקורא סטיבן קולבר

Smeg it

בשורה למעריצי Red Dwarf- זה מכבר שודרו שלושה פרקים חדשים לגמרי של סדרת הקאלט. יש באנגליה עכשיו איזו תחיה של סדרות טלויזיה אהובות מהעבר- ההצלחה הפנומנלית של דוקטור הו המחודש היא כנראה הסיבה לכך.

הסדרה שודרה מ88 עד 99, וכמו הרבה תכניות מעולות גם המקור שלה הוא ברדיו. שני יוצריה, רוב גרנט ודאג ניילור נפגשו כששניהם היו כותבים של ספיטינג אימאג' הבריטית. אי שם בתחילות שנות ה-80 השניים כתבו תוכנית מערכונים בשם Cliche שהמשכה Son of Cliche הוא הבסיס לרד דוורף. לאחר שלושה נסיונות כושלים הם הצליחו סוף סוף לשכנע מנהל בביביסי שיש שוק למד"ב בעולם וקיבלו תקציב לעונה אחת. היוצרים מציינים בראיונות שקומדית המד"ב Darkstar(שגם היא נושאת את חותם האיכות של בלוג זה) היתה ההשראה העיקרית לסדרה כששילבה מד"ב, קומדיה ואנשים רגילים בחלל. רד דוורף היא למעשה קומדיית מצבים פסאודו-מדע בדיונית ובמרכזה דייב ליסטר, צוער זוטר בספינת כורים שנכנס להקפאה בתור עונש על שהבריח חתול לספינה, בזמן שליסטר מרצה את עונשו מושמד שאר הגזע האנושי על ידי וירוס קטלני(לא, לא שפעת החזירים). בכדי לשמור על שפיותו מחייה מחשב הספינה בעל האייקיו של 6000 (או 6, הוא שוכח) את שותפו השנוא לחדר בצורת הולגרמה נרגנת ויחד עם חתול-אדם שהתפתח במשך שלוש מיליון השנים מהחתול שלו הם מחפשים סימני חיים ביקום. מה שיפה בסדרה הוא שבניגוד למצופה ממעשיית חלל, אין בה כמעט מפגשים עם חוצנים, למעשה לא קורה בה הרבה יותר מידי. כמו הרבה סדרות בריטיות מוצלחות ניסו להעבירה לקהל האמריקאי- אך שני פיילוטים אמריקאים לא צלחו, לשמחת כולנו. היא שרדה שמונה עונות, כשלאחר עונה 6 נפרדו דרכי היוצרים ודאג ניילור היה האחראי הבלעדי להמשך. עונה 8 היתה הקונטרוורסלית מכולן, בה הוחזר צוות הספינה לחיים ע"י ננו-רובוטים. אחריה, כבר אף אחד לא ציפה לעונה נוספת, והנה, עשור לאחר שידור הפרק האחרון- עונה תשיעית! פאן פאן פאן אין דה סאן סאן סאן

The Smell of Vic and Bob's Shooting Stars

ספי: מעניין למה בוב מורטימר אף פעם לא בא לqi
נילי: הוא לא כ"כ היה בטלויזיה בשנים האחרונות
ספי: ‫מה הוא עושה?
נילי: היה בעיקר ברדיו
ספי: ‫זה לא אומר שהוא לא יכול לבוא לqi
נילי: ויק הופיע בכל תכנית אפשרית
ספי: that whore
נילי: וגם עשה מליון תכניות ריאליטי לסלבס
ספי: ‫מה הנחה אח גדול למינהם?
נילי: לא. השתתף.
i'm a celeb get me out of here
ספי: ‫ באמת? פוי עליו
נילי: אגב, אולריקה זכתה באח הגדול של הוי איי פי השנה
ספי: ‫ זה כסף? או רק עוד 15 דקות תהילה
נילי: כמו פה- הם מקבלים מלא כסף כדי להשתתף
ושם המשימות משפילות פי כמה
ספי: ‫ טוב מאוד
‫ואין את עדי נוימן
נילי: והשנה השתתפו בו 3 זונות ריאליטי- קוליו, לה טויה ג'קסון ומיני מי
והיה פריק שואו מושלם
ספי: ‫עקבת או שאת יודעת מצ'רלי ברוקר? :)
נילי: צ'רלי....
הו צ'רלי...
ספי: ‫הוו צ'רלי
נילי: צ'ררררררללללייייייייי
נילי: Shooting Stars- ComedyConnections

ספי: ‫זה כמו אילן היוחסין של הרוק?
נילי: כן. שווה

Master Lock

שון לוק הוא אחד הקומיקאים האהובים עלינו- כשהוא מופיע בQI, ברור לנו שזו תהיה תכנית מעולה.

הוא בכלל התחיל את הקריירה שלו בתור פועל בנין, ולכן יש לשער שהוא אסף שם די הרבה חומרים, וגם מקרה לא חמור מידי של סרטן עור שגרם לו לנטוש את המקצוע. הוא מספר על זה בתכנית החמודה Room 101 לצפיה.

ומה עושה פועל בנין מובטל? מתחיל להופיע כסטנד-אפיסט כמובן. בנוסף, הוא כתב חומרים לתוכניתו של אהובינו ביל ביילי ?Is It Bill Bailey לצפיה.

בשנת 98 הוא קיבל תכנית רדיו בביביסי 2, 15Minutes of Misery. במרכז התכנית דמות מיזנטרופית חורשת רע, המצותתת לשכניה באמצעות באג, המכונה "The Bugger King", שהותקן בשירותים של בנין שלם בדרום לונדון.

תכנית זו היתה הבסיס לסדרה הבאמת נהדרת, 15Storeys High , ששון לוק כתב יחד עם מארק ננלי ומארק לאמאר (הוא מארק לאמאר מnever mind the buzzcocks, וshooting stars. אגב, בכריסטמס האחרון שודר פרק מיוחד וחדש של shooting stars. איך הזדקנו, יא אללה). שון לוק, מגלם בה את וינס, מציל ציני ושונא-אדם שנאלץ לחלוק את דירתו עם ארול ספירס, נער המלקות האסייתי שלו. במקום מכשיר ההאזנה, הסדרה משולבת בקטעים לא קשורים ולעיתים תמוהים מאד, המתרחשים ברב הקומות בו הם מתגוררים. הסדרה שרדה רק 2 עונות ו12 פרקים והיא נהדרת- צפו!

בשנים האחרונות שון לוק משתתף בתכנית 8out of 10 cats, שעשועון החדשות הסביר של צ'אנל 4, ומנחה תכנית חביבה TV Heaven Telly Hell על נפלאותיה וזוועותיה של הטלוויזיה הבריטית, כפי שנבחרו ע"י קומיקאים מובילים.

יאללה, תשתחררו קצת

1. יוסי בבליקי - סוויטת יום העצמאות
2. Dianna Ross & The Supremes - You Just Keep Me Hanging On
3. Charles Mingus - Freedom
4. Violent Femmes - Blister In The Sun
5. Josef K - Sorry For Laughing
6. Gil Scott Heron - The Revolution Will Not Be Televised
7. Engelbert Humperdink - Please Release Me רק בגלל שגיל סקוט הרון יורד עליו
8. ביקיני - שמש
9. דני בן ישראל - בנדום קול המסיבות
זיפ
אני, נילי, בת חוה ומרדכי יבדול"א, מקדישה מיקסטייפ זה לזהר, חבר ואיש ספר, ולתפארת מדינת ישראל.

I want to dip my balls in it!

הסטייט היא קבוצה בת 11 חברים שקמה באוניברסיטת nyu  בסוף שנות השמונים מתלמידי החוג לדרמה וקולנוע של האוניברסיטה. אחרי שצברו ניסיון בהופעות בקמפוס ובאוף ברודוואי התמזל מזלם וmtv החליטו שנמאס להם להיות רק ערוץ מוזיקה (זוכרים ש mtv היו ערוץ מוזיקה?) . אחת התוכניות הראשונות שעלתה היתה you wrote it you watch it תוכנית מערכונים בהנחיית ג'ון סטיוארט שבה חברי הקבוצה ביצעו מערכונים שנכתבו על ידי קהל הצופים.  רק עונה אחת החזיקה הסדרה מעמד אבל חברי הסטייט קיבלו כתוצאה ממנה תכנית משלהם.  

שלוש עונות החזיקה הסטייט בטלויזיה בעזרת מערכונים פרווקטיבים לעתים ונמוכים לעיתים אחרות (יחסית לניינטיז, היום בערוץ הילדים רואים דברים יותר גרועים) שפנו לקהל שמאס בגנריות של תוכניות מערכונים אמריקאיות כמו saturday night live . לאחר סוף הסדרה המשיכו חברי הקבוצה לעבוד יחד, הופיעו בכמה סרטים, בינהם wet hot american summer המשעשע אבל את רובם קרוב לוודאי שתזהו מרינו911 , סוג של סדרת בת של חברי הסטייט.

ולמה נזכרנו בהם פתאום? כי אחרי שנים של בלאגנים עם זכויות יוצרים עומד סוף סוף לצאת מארז של כל פרקי הסטייט על דיוידי! כן כן דמויות מיתיות כמו האולד פשיונד גאי, לבון ובארי, ולואי האייקוני יגיעו אל ביתכם (או אל הטורנט הקרוב למקום ביתכם) ממש ממש בקרוב. אולי אז נוכל סוף סוף למצוא ביוטיוב קליפ של דאג, אלילנו הנון-קונפורמיסט. כמאמר המשורר i'm ouuttttaaaa here

4 שנים לפני שיצא המוקו-רוקומנטרי הנפלא ספיינל טאפ , שודר בBBC מוקומנטרי נהדר לא פחות The Rutles- All You need is cash (לינק לסרט המלא). זוהי פרודיה פרועה שעוסקת בעלייתה ונפילתה של להקה דמויית ביטלס. אריק איידול, בוגר מונטי פיית'ון, כתב ביים ומשחק בה את ה"פול מקרתני" וגם את מגיש הדוקומנטרי. ניל אינס מגלם את ה"ג'ון". ושניהם מבצעים בקולם את שירי הלהקה המשולבים בסרט. כמו בספיינל טאפ, השירים עצמם מצויינים ונאמנים למקורות המוזיקליים אותם הם מנסים לחקות. כמו ספיינל טאפ, שמקורה בSaturday Night Live, כך גם הראטלס נראו לראשונה בתכנית Rutland Weekend Television, ששודרה ב75-76. היא תכנית שנאמנה למסורת מונטי פייתון ומאד מומלצת.

הפודקאסטים חזרו לעבוד

עם קוראינו (?) הסליחה, כאבי גדילה של בלוג וכאלה. הלקח? כמו תמיד, אף פעם אל תסמכו על מיקרוסופט
עדכון- לא, הם שוב לא עובדים. ניתן עדיין להוריד את קבצי הזיפ. עובדים על זה.

Dropping the other shoe

מי שלא צפה בהשפעת ירידי אופנה על נשים תל אביביות, לא חווה אימה מימיו. גדודי נשים צובאות על כעשרה דוכני נעליים- חוטפות, משליכות, מעוררות מהומת אלוהים. קונות בבולמוס, מבט מוטרף בעיניהן.

ועם זאת- ניצחון!

אלה הנעליים היפהפיות שזכיתי לרכוש (רק בכחול). Liebling, הם שני מעצבים מוכשרים ויפים- קרני רשף וליאור ליבנה שמייצרים סדרות קטנות בעבודת יד בתל אביב. עד עכשיו הם מכרו בחנויות מעצבים, ובאחד במאי הם פותחים חנות משלהם, ברחוב בר כוכבא בת"א. יש!